כל כך חשוב לזכור את היום הזה
לזכור ולא לשכוח
לא לשכוח את מליוני האנשים שמתו
לא לשכוח את הזוועות ואת האימה
לא לשכוח את הניצולים
כל כך חשוב לדבר על זה ולספר מה קרה,כי בעוד כמה שנים הניצולים המעטים שנשארו ילכו לעולמם,ואנחנו צריכים לספר את הסיפור שלהם,את הסיפור שלנו כעם,כמדינה,כיהודים.
כשהייתי יותר קטנה אמא תמיד הייתה מספרת לי על השואה,ועד היום אני לא מבינה איך העולם היה יכול להיות עיוור בקשר למה שקרה שם!!!
איך עולם שלם התעלם מרצח אנשים חפים מפשע
והיום אני לא מבינה איך יש עוד אנשים שמכחישים שהשואה הייתה קיימת,מכחישים את הזוועות ואת הרצח של 6 מליון יהודים,אני כנראה לעולם לא אבין איך אנשים יכולים להיות כל כך אטומים וכל כך מלאים בשנאה כלפי העם היהודי.
ומה שהכי מעצבן אותי דווקא ביום הזה זה היחס של הממשלה לניצולים,בסך הכל הם רוצים למות בכבוד,והממשלה מענה אותם לשווא.
הכי כואב לראות את הסיפורים שלהם,לשמוע את מה שעברו שם,זה שובר את הלב.
השנאה המטופשת הזאת הרגה 6 מליון יהודים ועוד אלפים של בני אדם.
אכזריות?זה כבר מעבר לאכזריות,זה כבר בלתי נתפס איך היה אפשר להרוג ילדים קטנים,נשים בהריון,קשישים ותינוקות.
אסור שזה יקרה שוב,אסור להגיע למצב הזה,אסור לנו בתור עם לעצום עיניים ולתת לזה לקרות שוב.
לפני 16 שנים. 30 באפריל 2008 בשעה 17:53