מכורה לכאב:)

התמימות אבדה לה אי שם באותה סמטה אפלה
לא מרצון,היא פשוט נלקחה ממני
הילדה הקטנה התבגרה מהר
החיים אילצו אותי להתבגר
כל מה שהיה לפני אותו לילה נמחק מזיכרוני לעד
אני לא יודעת איך הייתי אז, אני רק יודעת איך אני עכשיו
אותו לילה,הוא חילל אותי,אבד לי התום,אבדה לי שמחת החיים
באותו הרגע הבנתי שמה שהכרתי לא ישוב להיות אותו דבר
מאז אותו לילה אני מתהלכת כמו זומבי,ללא רגשות כמעט
הספקתי לעבור בסמטה הזאת אלפי פעמים, שנה אחר שנה אני עוברת שם
עוצרת לרגע נושמת את הריח,נזכרת באותה שנייה שעולמי נחרב,עוצמת עיניים רואה ילדה קטנה,אותה הילדה הקטנה שאבדה שם ואין לה דרך חזרה.
תמיד חיפשתי את מה שאבד לי שם,זה היה חזק ממני כאילו משהו גורר אותי דווקא למקום הזה לאותו מקום שבו איבדתי הכל.
ואז כמה שנים אחרי הבנתי שתמימות מאבדים פעם אחת בחיים והיא לא חוזרת לעולם......