מכורה לכאב:)

"את בדיוק כמוני" ככה אמרת בשיחה האחרונה שלנו... אני?בדיוק כמוך??!זה פשוט לא הגיוני....
הסברת שאנחנו דומים..שאני העתק שלך...ולמרות שאני לא מבינה את זה עכשיו אני אבין את זה בהמשך...
הלכתי משם בהרגשה מוזרה...אף פעם לא תיארתי לעצמי שאני כמוך.....
אף פעם לא חשבתי על עצמי בתור אחת אכזרית,חסרת לב ואדישה...
בדרך חזרה הביתה היה לי זמן לחשוב לעשות חשבון נפש קטן לגבי האופי שלי....
ואתה יודע מה,צדקת!!
אני אכזרית בגללך...כי למדתי להיות רעה רק בגללך...
אני חסרת לב באשמתך...כי נתת לי לגדול עם אבא חסר לב...
אני אדישה בזכותך...בזכות המעשים שלך אבא....
בשיחה שאלת למה עזבתי את הבית..למה חדלתי להיות הבת שלך...
יודע למה עזבתי?כי לא רציתי לראות את אמא כשק החבטות שלך...כי נמאס לי מהריבים והצעקות...נמאס לי מהבכי והמכות...
נמאס לי לראות אותה מדממת ופצועה,צורחת אך סולחת...וכן היא טיפשה שהיא סלחה לך אבא....כי אני לא הייתי סולחת...לא אז ולא עכשיו...
יודע למה חדלתי להיות הבת שלך?כי אף פעם לא היית אבא בשבילי...אף פעם לא ידעת מה אני אוהבת ומה אני שונאת,לא ידעת מתי אני עצובה ומתי אני שמחה...אף פעם לא היית שם בשבילי...גם ברגעים הכי קשים הייתי לבד...שורדת לבד...מתגברת על הכל לבד...
ופתאום אתה דואג לי...פתאום אכפת לך מה עובר עליי ואיך אני מסתדרת לבד...אין לך זכות לדאוג לי..אין לך זכות לדעת מה איתי ואיך אני מסתדרת...כי אני לא הבת שלך!לא הבת שכל כך רצית...
רצית מישהי אחרת לגמרי..כזאת שתהיה צייתנית וכנועה בדיוק כמו אמא,אבל מה לעשות קיבלת את ההפך...תמיד מרדתי בך..מרדתי במעשים שלך...במילים שלך...
אף אחד במשפחה לא מבין איך גידלת אותי ככה,לא מבינים איך גדלה לך בת כזאת...
הם לא יודעים הכל...הם לא יודעים שבעצם לא תרמת שום חלק בגידול שלי....
יצאתי די טוב בלי העזרה שלך אבא 😄
ועכשיו כשאני רושמת את המכתב הזה אני לא מבינה למה אני משקיעה כל כך הרבה זמן במחשבות עליך...
אני מעדיפה לחשוב שזה חשבון נפש אישי שלי...אבל אני יודעת שיש משהו מעבר לזה...
אבל בנתיים אני לא מוכנה להתמודד עם זה...אולי בעתיד....