אני מביט בך מהצד אוי כמה שאת יפה...לא השתנית מאז...התבגרת אבל היופי שלך...אני עדיין נפעם ממנו...
אני רואה אותך מסתכלת על התמונה שלנו...זאת שאת מחביאה מתחת לכר כשאת ישנה עם ההוא....
אני רואה אותך מסתכלת עלי,עלינו בכזאת אהבה גדולה...שזה שובר אותי עכשיו....
אני רואה אותך איך את מכינה ארוחת בוקר לילד שלך..הילד שלך עם ההוא...הילד שהיה אמור להיות שלי..שלנו...
אני רואה עצבות בעיניים שלך...אני יודע שאת רצית שנהיה משפחה בדיוק כמוני...
אני רואה אותך איך את לידו...אוהבת לא אוהבת..נוגעת ומתרחקת...אני מרגיש איך את בידיים שלו נשברת...מתנחמת...את מוצאת נחמה בידיים זרות...
אני רואה איך הוא מסתכל עלייך...פעם הייתי מסתכל עלייך ככה...בסוג של הערצה...באהבה אין סופית...הוא נדהם ממך ומה הפלא...גם אני נדהמתי...
ובלילה אחרי שכולם ישנים...אני רואה איך את קמה מהמיטה לובשת את הטרנינג האהוב עלייך...מתניעה את האוטו ונוסעת...נוסעת אלי....
את מגיעה לשם בכל לילה...יושבת שם לידי ומספרת לי כל מה שעובר עלייך...ואת יודעת שאני מרגיש אותך...היחיד שמבין אותך...היחיד שיכול לאהוב אותך בדיוק כמו שאת רוצה....
ואז את נשברת...הדמעות שלך נופלות לידי...כמו זכוכית הן דוקרות אותי...כן אני מרגיש אותך....מרגיש כל דמעה...כל חיוך...כל פעימה....
אני מת לחבק אותך..להגיד לך שאת תהיי בסדר ושאת צריכה להניח לעבר...אבל אני לא יכול...לא יכול כי אני לא מוכן עדיין להניח לך...
אני יודע שאני חייב...אני יודע שאין לי שום ברירה...אני פשוט פוחד לתת לך ללכת...פוחד שתפסיקי לבוא לכאן ולדבר איתי...אני פוחד שתפסיקי לאהוב אותי.....
שעה חולפת...את כבר בדרכך הביתה...מנגבת את הדמעות..מנסה להתאושש מהחוויה הזאת...ואני עדיין שם...עמוק בראשך ובליבך...מנסה בכל כוחי לא לתת לך להתפרק....
את חוזרת למיטה עם ההוא מסתובבת לצד...מרימה את הכר...מביטה בתמונה שלנו...ונרדמת....
כמה שנים לפני....
לילה סוער בחוץ...גשם זלעפות בחוץ...אני בדרך אלייך...
נהג שלא עצר באדום ואיבד שליטה התנגש חזיתית ברכב שלי...
ההרוג היחיד בתאונה היה אני....
כל לילה מאז את קמה מהמיטה שלך עם ההוא...מתניעה את האוטו....ונוסעת אלי.....
מדליקה נר ליד מצבה קרה....ונשברת.....
לפני 15 שנים. 27 בדצמבר 2008 בשעה 15:50