מכורה לכאב:)

הכרתי אותך עוד בתיכון... בדיוק עברת לבלוק לבד בלי משפחה...אף פעם לא סיפרת מאיפה את,ואחרי כמה פעמים ששאלתי והתחמקת עזבתי את הנושא....
גם אז היית קשוחה....היה לך מבט ריק...מת כזה...ולמרות זאת היה בך משהו שהיה גורם לאנשים לחבב אותך....הייתה בך עוצמה בלתי מוסברת...אהבתי את זה בך.....
אף אחד לא ידע מה יש מתחת למסכה שהייתה על פנייך...אף פעם לא חייכת...לפחות לא חיוך אמיתי...העיניים שלך שידרו כאב עצום...הדמעות היו נראות לעין...אך לעולם לא ראיתי אותך מזילה דמעה....
אהבת את החיים...חיית אותם בצורה הכי טובה שיכולה להיות...ניצלת כל רגע מהם...ידעת שהיום את פה ומחר אולי כבר לא תהיי פה....
ובכל זאת מאחורי כל הדמות הקשוחה הזאת הייתה מסתתרת ילדה אבודה...לא הרבה אנשים ידעו שהיא קיימת...וגם אלה שידעו,העדיפו לשתוק....
אף פעם לא דיברת על העבר שלך....לא ידעתי דבר מהילדות שלך...תמיד שתקת כשהנושא עלה....
ידעתי שמשהו מציק לך...קורע לך את הלב...אוכל אותך מבפנים...אבל שתקתי...כי ידעתי שאת לא מוכנה לדבר....
ככל שהזמן חלף הפכנו להיות חברות הכי טובות...אבל אף פעם לא ידעתי באמת מי את...וזה מה שהעציב אותי הכי הרבה....

שנתיים אחרי
ביום החתונה שלי...הכרת את יוסי...הוא היה מבוגר ממך ב9 שנים...היה בו משהו שמשך אותך אליו...אולי הסכנה אולי המראה שלו או שאולי פשוט חיפשת אהבה....אף אחד לא הבין את הסיבה שהתחלת לצאת איתו....
לא פעם ולא פעמיים הזהירו אותך ממנו ואת כהרגלך התעלמת....
תמיד ניסיתי להבין מה משך אותך אליו...ההתעלמות מצידך הייתה ברורה..רצית שאניח לך בנושא הזה וכך עשיתי....
היחסים בניכם נהיו קרובים יותר ויותר...הייתם ממש בלתי נפרדים..ובכל זאת כשראיתי אותך איתו...היה לך מבט קר בעיניים....כאילו משהו הציק לך כשהיית לידו...הכאיב לך...
יוסי נחשב לאחד האנשים היותר מסוכנים כאן בבלוק....מאז שהייתי קטנה הייתי זוכרת איך הוא היה מסתבך בצרות...
אני לא אשכח את הפעם האחרונה שראיתי אותך....באת להיפרד...אמרת שאת עוזבת לתמיד....לא הבנתי מה גורם לך פתאום לעזוב את החיים שלך פה וללכת למקום אחר....שאלתי,אבל את כמו תמיד התחמקת....את מה שעמד לקרות...אף אחד לא היה יכול לצפות.....
3 ימים אחרי שעזבת מצאו את הגופה של יוסי בפרדס פה ליד הבלוק....
אף אחד לא היה בהלם...יוסי רכש לעצמו לא מעט אויבים בשנים האחרונות....
במשך שבוע היו מדברים על זה בחדשות....כמה שהרצח היה מזעזע.....
ניסיתי להשיג אותך...לספר לך מה קרה...כשענית לי לטלפון..התחלת לבכות..."אני הרגתי אותו" ככה אמרת לי....פתאום שתיקה בקו...אני מנסה להתאושש מהמילים שאמרת כרגע...אני שומעת את הבכי שלך ולא מאמינה...."למה" שאלתי....ענית לי תשובה ששברה אותי לגמרי "כמו שהוא הרג את הנשמה שלי ולקח את התמימות שבי ככה אני הרגתי אותו".....באותו הרגע הבנתי שאת מכירה את יוסי ממזמן...הבנתי שעברת לפה רק בשביל למצוא אותו....
הפצרתי בך לחזור...להתוודות....אבל את היית כבר רחוקה...הבנתי שתכננת הכול מההתחלה....
ניתקתי....לא הצלחתי להבין איך את...הילדה האבודה...החברה הכי טובה שלי....לקחת נשמה של בן אדם....

12 שנים לפני
ביום גשום אחד בחורף חזרת מבית הספר הוא תפס אותך שם ליד מגרש המשחקים הנטוש בשכונה שלך....קרע את הנשמה שלך...חדר אלייך...הרס אותך...הרג את הילדה הקטנה שהיית...ומאז הכול השתנה...ידעת את שמו...כי ראית אותו לא פעם ולא פעמיים בשכונה.....אך לא ידעת היכן למצוא אותו...למשטרה לא סיפרת...הרצון לנקום בו נתן לך את הכוח להמשיך לחיות...לשרוד...
זה הפך אותך לאכזרית...כבר לא היית אותה ילדה קטנה מאז אותו יום...