התחלתי לפני שבועיים אימונים אישיים.
לא יודע אם זה מתאים לכולם, לי זה ממש ממלא כוחות. עצם ההתעסקות בעצמי, אחת לכמה זמן - כבר עושה את שלה.
דיברנו על כל מיני שגיאות שאני עושה בחיים, חלקם חוזרות על עצמם. או תשומת לב, בלי תשומת לב. פשוט עושה אותם.
המאמנת צחקה. שאלתי למה וקיבלתי תשובה במייל אחרי שהאימון נגמר.
מלא השראה בעיניי, מי שמתחבר - שיהנה :
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר.[i]
:)
לפני 15 שנים. 6 ביולי 2009 בשעה 22:12
