לפני 16 שנים. 13 במאי 2008 בשעה 11:03
את מבינה מתוקה,
אני לא יכול להרשות לעצמי לא להיות הוירוס הקטלני שזורם לך בדם.
אני לא יכול להרשות לעצמי לא לפעור לך חור גדול גדול בלב,
כזה שתרגישי כשאני לא אהיה שם.
את תביני שזה מרגיע אותי כשכואב לך, מתוקה.
זה מרגיע אותי כשכואב לך כשאני כאן,
אבל הכי זה מרגיע אותי כשזה כואב כשאני לא שם.
אני יודע שאת מבינה. אני אפרום לך קצת קצת את הקצוות ואני אכנס בפנים.
אני אשבש אותך קצת, אבל אשמור עליך.
אני באמת אשמור עליך, את כל כך מבינה מה אני צריך.
את באמת מבינה מה שאני צריך, עד שאני חייב לשבור לך את הלב.
את יודעת את זה, נכון?
את מבינה כמה זה מרגש?
