היא לא דומה

איך בא לי לספר לך מה אני רוצה. .
איך בא לי להוריד את אחרוני ההגנות שעוד השארתי ולספר לך את כל מי ומה שאני רוצה שתהיה בשבילי.

כמעט כמעט בא לי להגיש לך מפה משורטטת של המקומות שלי שאתה עוד חסר בהם.

המקומות שלי שאתה חסר בהם כי הגעת רק עכשיו, ולכן לא יכולת להיות שם כבר אז..

איך שהייתי מחליפה את כל אלה שבזכרון שלי, אלה שעשו לי דברים, אלה שעשו בי דברים, אלה שהיו שם כך או אחרת. איך שהייתי מחליפה תוך שניה את כולם שם בך.

מה שאני רוצה....

אתה זוכר, כשהרמתי אליך אז את המבט ההוא ממש מתוך הזקפה שלך, ואמרתי לך שאתה הראשון.
והיית הראשון. בטח.
זה לא בלתי נסבל שליניאריות ארצית מכתיבה לרגש שלנו דברים?
ואיך לא הבנת מיד שזו אמת..

איך אפשר להבין שיש מקומות כאלה אצלנו, שמקיימים הגיון אחר, קצת קשה יותר לתפישה.
הגיון שממקם את הדברים אחרת לגמרי. הגיון שונה, אבל הגיון שאם תקשיב לו קצת הוא ישכנע אותך. אני יודעת שהוא יוכל לשכנע אותך לחלוטין.

מה שאני רוצה...

אני רוצה להראות לך. לעבור איתך מקום מקום ולספר לך על כל התאונות, על כל הפציעות שלי, על כל הצלקות.

אני רוצה לספר לך הכל על איך שהם קרו. על איך שהסך שלהם הופך אותי למי שאני,
ואיך שהשלם הזה עולה על סכום חלקיו.

אני רוצה שתלחץ שם במקומות האלה כדי לבדוק מה החלים לגמרי ומה כמעט. אני רוצה שתספר לי בקול הנמוך והאינטימי הזה שלך שאתה רואה, שאתה יודע. אני רוצה שתגיד לי שזה בסדר, שאלה בדיוק הצלקות שאתה הכי אוהב כי הן שלי..


אבל,

אבל אני עוד לא יכולה לתת את זה ככה סתם. אני לא יכולה לשים אותי חלשה ככה לגמרי בתוך כף היד שלך.

אני גם רוצה שתתאמץ בשביל זה, שתאנוס אותי לזה, שתוציא את זה בכוח, שאני אדע שזה לא הגיע אליך סתם.

זוכר את התשובה שלי לשאלה שלך למה כלבה מריצה אחריה את הזכרים שעות עד שהיא מתמוטטת? זו כנראה הסיבה שבגללה אני רוצה שתכריח אותי ותבוא לקחת את זה...

אין גבולות למה שאני רוצה...


אתה בא?