שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היא לא דומה

היא לא דומה לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת ברחוב
היא משונה וכשהיא מדברת
קולה עושה לי משהו קרוב.

היא לא רואה
אני כאן כל הלילה
עומד בצד ומסתכל
איש מאוהב,
עומד בצד ומסתכל.

והלילה העיניים עייפות עד אור הבוקר
השפתיים לוחשות ללא מנוח
היא לא דומה לאף אחת.
לפני 16 שנים. 3 באוקטובר 2008 בשעה 6:55

לפעמים הפחדים שלנו הם המובילים הכי טובים שיש.
למעשה, הפחדים שלנו הם הגבולות הפנימיים שלנו,
אלה שרק אנחנו יודעים ומכירים אותם באופן מדוייק כל כך.

פחדים מקבלים אצלנו כל מיני סוגים של תחושות, מחשבות ורגשות.

ממה אנחנו פוחדים?

אני גיליתי שאפשר לפחד גם כשטוב לך מאוד..

כשטוב לך, יש לך פתאום מה לאבד...

לפעמים הפחד מאובדן הטוב הזה שאתה אוחז בזמן מסויים, יכול לגרום לך לאבד אותו.

אני יודעת איך זה קורה, איך אתה מזמן את ההתנסות בפחד שלך -

הרגש הזה ששם יושב הפחד הזה, מפעיל את המחשבה.

למחשבה במצב הזה אין רצון אמיתי משלה, ההתנהלות שלה חסרת מודעות,
והיא מנסה לבדוק איך להתגונן מהפחד הזה.

הדרך הפשוטה ביותר שהיא מכירה, היא לנסות לבטל את הגורם לפחד.

פשוט, לא?

אלא שהגורם לפחד אותה היא נשלחת לבטל הוא הטוב.

אם יתבטל אותו הטוב, יחזור המצב לקדמותו, הפחד יעלם משום שמתאיין הצורך לחשוש לאותו אובדן.

כמה נורא, נכון?


********


זה הזמן לדבר על אומץ.

האומץ להתמודד מול הפחד מבלי לבטל אותו.

האומץ להתבונן לתוכו, ולהבין שפחדים הם מפלצות כאלה שמסתתרות בחושך.

לפעמים אומץ זה לא להסתובב בעלטה -
לפעמים אומץ זה לדעת להדליק את האור.


********

אתה יודע, בשבילי להיות איתך מרגיש כמו לנחות על כוכב אחר.
בכוכב הזה יש חוקים שזרים לי, שאותם אני עוד לומדת עקב בצד אגודל.

אני לא תלמידה רעה בכלל, אבל -
שנים למדתי לחיות עם חוקי משחק אחרים לגמרי,
משחק שאני כבר למודת נסיון בו, שהצליח כך או כך בכל מיני נסיבות.

בכוכב האחר הזה אני כל כך חסרת נסיון,
אני צריכה לגבש הבנות חדשות,
אני צריכה לרבד אותן בתחושות חדשות.

בכל מקרה, אני לא מצליחה ללכת על הכוכב החדש,
זה כוכב שבו צריך ללמוד את התנועות העדינות ביותר -
כל תזוזה עדינה מייצרת את מתווה הריחוף של השניה הבאה.

פחד במקרה כזה גורם לתנועות מגושמות יותר שמובילות לסחרור ואובדן שליטה.

😄

אין משהו שמפחיד אותי יותר מאובדן שליטה, מה שיכול לגרום לתנועות חזקות אפילו יותר מהקודמות...



***********
לפעמים אנחנו מחליטים ללכת על כל הקופה.
לפעמים אנחנו קופצים משובר הגלים, אל הזרמים הסוחפים האלה של הים.
אנחנו מתחילים לשחות אל פנים הים, מתמכרים לתחושה הזו.
אלא שאז מגיע שלב בו אנו מתחילים להמשך עם הסחף אל לב הים -
זה שלב בו שובר הגלים עוד קרוב, עדיין אפשר במרחק כמה תנועות מהירות להגיע אליו חזרה.

זה מפתה, אתה יודע - המזח הוא בטוח הרבה יותר.
בטוח ומשעמם הרבה יותר.
המזח הוא ההפסד ההוא בהחלטה ללכת על כל הקופה..


אתה הים הזה בשבילי, אתה מבין?


איך המזח יכול להוות אופציה במצב כזה?
איך בטחון שאוחז בתוכו שממון יכול להוות אופציה בשבילי במצב דברים כזה?


********

לאלוהים נדרשו עשר מכות כדי שבני ישראל יצאו ממצרים אל המדבר.
גם לאחר ההוכחות החותכות שקיבלו, בהגיעם אל ים סוף כשאחריהם רודפים חיילי פרעה,
עדיין ביקשו לחזור אחורה למצרים, אל סיר הבשר, לבצלים ולשומים.

מהי הבטחה לעולם חדש מול המזח..

אנשים הם כל כך קטני אמונה לפעמים, גם כשמול עיניהם הם ראו נס אחר נס מתחולל..:)

הסבלנות הזו של אלוהים, ההבנה שלא תמיד מלמטה אפשר לראות את החזון, מידת החסד הזו שלו מול עם הסגולה הזה שלו אותו בחר מכל העמים, ראויים להערצה 😄

למה בעצם הוא בחר דווקא בהם?
לאן נעלמה ההבטחה עליה מספרת האגדה -
ההבטחה ההיא של "נעשה ונשמע"?


לא בכל קטע אני צריכה להסביר מה אתה בו בשבילי.


***********


לפעמים אני כותבת כאן על זיונים, וזה פוסט על אהבה.
לפעמים אני כותבת על התמכרות, וזה פוסט על אהבה.
כשאני כותבת על קנאה, זה בהחלט פוסט על אהבה.



גם כשאני כותבת על פחדים, זה פוסט על אהבה.



אני כל כך ברת מזל 😄






בלוסום​(לא בעסק) - כתבת יפהפה.

ואם יורשה לי, זו פעם ראשונה שאני קוראת אותך ו...קוראת א ו ת ך...ולא חושבת או מרגישה שקוראת מישהו אחר במקומך...

כתבת יפהפה....
לפני 16 שנים
אחת כזו - אני תוהה מי השתלט לי על הבלוג וכתב שם עד עכשיו..:)
לפני 16 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - זה היה מישהו אחר...(-;
לפני 16 שנים
כנעניה​(לא בעסק) - כן, זה אכן פוסט על אהבה.


לו תדעי רק טוב ור?ב אושר.
לפני 16 שנים
אחת כזו - את כרגיל נהדרת ונקיה : )

לו תדעי רק טוב ור?ב אושר בעצמך.

לפני 16 שנים
מתפתח - אכן, ברת מזל.
ואמיצה ביותר!
לפני 16 שנים
אחת כזו - :)

נכון.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י