דברים שסיפרו לי החיות

לפעמים ברגעים קשים יש הבנות כאלה שעושות לך חם וקר בו זמנית.
כשישבתי על המדרגות שמובילות לבית סבתא, רועדת מדמעות ומפחד. מחכה שאמא תגיעה כדי שלא אני אצטרך להגיד לסבתא שהבן שלה מת.
באו כל המחשבות. זה היה כבר אחרי שצרחתי כמה דקות בחדר שלי, אחרי שהתקשרתי לעבודה להודיע שאני לא מגיעה, אחרי ששלחתי סמס לידיד. אחרי שעישנתי, אחרי שהלכתי ברגל, אחרי שישבתי חצי שעה על המדרגות ובכיתי. אחרי זה באו מחשבות. ואז דמיינתי איך עוד אנשים יכולים למות, ועוד אנשים. ובסוף כולם ימותו. אלה מחשבות שתמיד יש לי כשאני חושבת על מוות יותר מדי.
ואז מתוך כל המחשבות האלה צמחה פתאום הבנה, שנשמעיה מדכאת יותר מכל דבר אחר בחיים. אבלח היא הייתה מעודדת כמעט באותה צורה בה הייתה מדכאת.
תמיד יהיה לי אותי. לא משנה מה יקרה, אני תמיד אשאר. ואותי תיד יהיה לי.
יש משהו בודד מאוד בהבנה הזו, אבל יחד עם הבדידות הזו יש גם אושר קטן שמסתתר למטה, מתחת לכל הכאב שמלווה אותו.

תמיד יהיה לי אותי.