דברים שסיפרו לי החיות

לפני כמה חודשים מצאתי את האתר הזה. זה היה באחת התקופות האלה, שכבר לא ידעתי מה לעשות עם הרגש הזה, ושהכל שיגע אותי, והיה לי מפחיד.
ואז הגעתי לפה, נבהלתי בהתחלה, החוקים, הפוזה, דרכי הדיבור כאן הלחיצו אותי, הרגשתי שאני לא יכולה להיות שייכת.
לקח לי כמה זמן עד שפתחתי בלוג, ולקח לי כמה זמן עד שהעזתי לכתוב בפורומים. אבל אני אקצביציוניסטית מטבעי, וכמו בכל מקום, גם כאן התחלתי לדבר יותר.
ולאט לאט חדרה בי הבנה. ניפגשתי אן אנשים, דיברתי איתם, קראתי, שאלתי, נשמתי, עשיתי מסעות שאמניים, עשיתי טיפולי ריקי. שאלתי, עניתי, חשבתי.
ועכשיו אני יודעת למה אני עדיין נשארת באתר הזה, ולמה שינית את עצמי ללא בעסק, ולמה אני כבר לא רוצה.
היכן שהוא בתהליך מצאתי את התשובות שלי, ואז יכולתי להיות חלשה גם בלי לתת למישהו שליטה עלי. ואז יכולתי לוותר על שליטה גם בלי להיכנע. וזה מה שהייתי צריכה כל כך.
הבלוג הראשון שכתבתי פה הסביר על מה שעובר עלי, על העונש שאני חייבת לקבל, על השליטה שאני חייבת לוותר עליה. אבל כאן, לפתע, זה קיבל מימד אחר, בריא יותר, מימד של פנטזיה פשוטה, מינית וטו לא. פנטזיה שלא חייבת להתממש, אבל יכולה גם להתממש, בתנאים הנכונים, עם האישה הנכונה, ובתור מימוש פנטזיה. בלי כל הגועל נפש שהיה לי מסביב. הפסקתי לרצות שליטה מנטלית טוטאלית, הבנתי שאין דבר כזה, לפחות לא אצלי. הבנתי שאני אוהבת אותי. כמו שאני. ואז גם הפנטזיות הפסיקו להפחיד אותי.
וכשאני אבחר לממש אותן, הן ימומשו בדרך שלי, עם בת זוג שאוהבת ונאהבת, ובתור משחק. כי אין לי צורך למשהו מעבר לזה. ובלי כולרים, והשתיכויות, ובלי להיות שפחה. כי אני לא.
וגם בלי להיות נשלטת. כי אני לא.
רק מימוש של מיניות.
וגם המיניות הזו, כבר לא בוער לי לממש אותה, טוב לה גם כפנטזיה, ויהיה לה טוב מעבר לכך. אבל אין כבר את הצורך הזה, זה שגרם לי להרוס קשרים עם אנשים.
ואני כבר לא צריכה להכות על חטא, ולא צריכה להיענש ולא צריכה לפחד מעצמי.
וטוב לי יותר. הרבה יותר.
וזהו.


אני מקווה שאף אחד לא נפגע ממה שכתבתי פה, אנשים פה
לפעמים נעלבים כשאני אומרת דברים כאלה. אין צורך להיעלב.
לכל אחד יש את הסיבות שלו למה הוא הגיע לכאןף וכל אחד יודע בשבילו מה טוב לו ומה רע.
ואני יודעת שאם משהו בי מגיע ממקום כל כך לא בריא, אז צריך לטפל ולא להדחיק.
אז ככה זה יצא. עברתי תהליך, והרבה ממנו היה פה, בכלוב.
ואולי זה לא ההליך שבדרך כלל עוברים פה, וזה נכון שבמקום להיכנס אל העולם הזה מצאתי את עצמי יוצאת ממנו.
אבל תאמינו לי שזה הדבר הכי נכון והכי טוב בשבילי.
ועכשיו למדתי לעוף גם לבד.