דברים שסיפרו לי החיות

אני חגה בתוך מעגל, הייתי רוצה לחוג בתוך מעגל אחר. מעגל של חופש.
אבל המעגל שאני חגה בו הוא לא מעגל כזה, הוא מעגל של קורבן.
כמה נוח להיות בו לפעמים. רחמים עצמיים בשפע, ואני עושה דברים בשביל לברוח ואז אני מתמכרת אליהם. זה בגלל שאני בסיטואציה ולא ברגש.
במקום להיות מודעת לרגש שלי, לקבל אותו ולתת לו להיות, אני מודעת לסיטואציה, אני שופטת אותה, הופכת אותה ללא בסדר, למרות שבה כשלעצמה אין שום דבר רע.
ואז אני מחכה שיצילו אותי, וכשלא מצילים אותי אני מנסה לגנוב אנרגיה מאנשים, וכשזה לא עובד (למרות שזה הרבה פעמים עובד) אני עוברת להתנהגות אסקייפיסטית ממכרת. אני עושה דברים כדי לברוח מהסיטואציה ולא לקבל את הרגש. וקצת נמאס לי מזה.
עכשיו אני כותבת כי זה גם סוג של התנהגות אסקייפיסטית ממכרת, זה גם סוג של לברוח מהסיטואציה. קשה לא להיות במעגל הקורבן.
ואין בו אושר ואהבה, במעגל החופש יש. יש שלווה גם.
אוף, איזה יום מעצבן היה לי. אני רוצה לגנוב אנרגיה מאנשים.
אני רוצה להגיד כמה שאני אדם נוראי ושכולם ישכנעו אותי שאני לא,
או להגיד כמה החיים שלי קשים והייתה לי ילדות קשה, ואז כולם ירחמו עלי ואני אגנוב להם אנרגיה.
אבל אני לא רוצה.
אני רוצה להיות במעגל החופש, אני רוצה להיות מודעת לרגש שלי ולקבל אותו.
אני רוצה שיהיה לי אושר אהבה ושמחה.
אבל אולי עוד קצת? רק עוד קצת במעגל הקורבן? רק עוד שני ג'ול של אנרגיה?
לא? נו, אבל הייתה לי ילדות קשה! ואני גם נורא אומללה!
ואף אחד לא אוהב אותי!
לא עובד. אפילו אני כבר לא מאמינה במה שאני אומרת.
טוב, שיהיה מעגל החופש... עכשיו צריך רק לנשום...
אוף לא בא לי. כן בא לי.
מעגל הקורבן.