דברים שסיפרו לי החיות

שלום לכולם, משום מה התחשק לי לכתוב פה שוב, למרות שאני לא מרגישה שייכת למקום הזה, ואכן לא שיכת למקום הזה, בכל זאת, התחשק לי לכתוב פה שוב....
עברתי הרבה בזמן האחרון, הרבה טוב.
הסיבה שהפסקתי לכתוב פה היא שהרגשתי שהדברים שהיו לי להגיד היו פוגעים באנשים, או מעצבנים אנשים. לא רציתי את השיפוטיות שלכם, ולכן חסכתי מכם את השיפוטיות שלי.
כל עניין הבדס"מ הסתובב לי הרבה בראש, ההרגשה שלי, שאצלי זה בא ממקום חולה שדורש שירפאו לא פסקה, וכן לא יכולתי לקבל אותכם.
פגשתי חיות נוספות לא מזמן, שבע חיות, כל את מהן חלק ממני. דיברתי איתן ולמדתי. לא ידעתי עד כה יכול להיות מדהים ללמוד מחלקים של עצמך, כמה חכמה פנימית נמצאת בנו, ואנחנו מתעלמים ממנה, רצים לחפש תשובות אצל אנשים אחרים, בעוד שהתשובה הנכונה ביותר נמצאת בגוף שלנו.
גיליתי על עצמי כל כך הרבה דברים שזה מפחיד קצת. נזכרתי איך נולדתי. והבנתי את אחד הדברים הכי יפים בעולם. אני מושלמת. אני סכיזו, מושלמת לחלוטין כפי שאני.
ואתם, אתם אנשים בכלוב, מושלמים לחלוטין כפי שאתם.
perfect זה לא complete, לכולנו יש לאיפה לגדול ולהפתח, בתקווה, כולנו נהיה אנשים טובים יותר בעוד שנה או שנתיים. אבל בכל רגע נתון אנחנו מושלמים. perfect exactly as you are. שה לי קצת להסביר את ההבנה הזאת במילים, היא יותר רגשית מאשר מילולית.
עץ אחד לימד אותי את זה. והם חכמים, העצים.
משום מה נדמה לי שעכשיו אני לא צריכה יותר שישפילו אותי וישלטו עלי, אני אפילו מתחרמנת הרבה פחות מסיפורים טובם. אני לא יודעת עדיין אם זה טוב או רע, אני לא יודעת עדיין אם זה הדחכה או ריפוי. אני יודעת עכשיו, שמה שנכון לי לא נכון לאחרים ולהפך. הנושא של יחסי שליטה מטריד אותי מאוד, אני לא מצליחה להבין את המהות של זה, את המקור של זה. ואני שופטת מהר מדי. אולי תוכלו להסביר לי, ואולי אשאל את עצמי ולא אפחד להקשיב...

בכל מקרה, אני שמחה שכתבתי עכשיו, שמחה אם תקראו, שמחה אם תגיבו, ושמחה בכל מקרה.