דברים שסיפרו לי החיות

אישה אחת רקדה בתוך האש של עצמה, היא הייתה עסוקה כל כך בלנסות לברוח מעצמה שכלל לא שמה לב שהיא לא זזה, והאש שרפה את גופה.
יום אחד היא שמעה את הציפור הגדולה, תרקדי, זו אמרה לה, תרקדי. והאישה התחילה לרקוד.
היא רקדה סביב האש והיא רקדה עם האש, והאש החלה ללמד אותה לשיר אמת.
האישה החלה לשיר תןך כדי הריקוד, לשיר את המילים שאמרו לה הציפורים הגדולות, לשיר את המילים שהיו אצורות בתוכה, לשיר את המילים של האמת הקדמונית שלחש אלוהים לאדם הראשון בשעת בריאתו.
ככל שהאישה הרבתה לרקוד ולשיר כך המילים הרבו להגיע, וככל שהמילים הרבו להגיע כך נשלו מכפות רגליה ומצפורניה מילים ישנות, מילים פצועות, הן נשלו והאש לקחה אותם איתה.
האישה לא נשמה את המילים הפצועות מתוך העשן, אלה את את מילות האמת שהאש העבירה לה מתוך דברי האלים הקדמונים.
האישה המשיכה לרקוד ולשיר ולצחוק ולבכות והגוף שלה נעשה קל כמו נוצה והנפש שלה הייתה נקייה והיא הייתה חופשית.
ואלוהים יצא אליה מתוך הגן ואמר לה "ברוכה את בתוך גני, עכשיו ותמיד ברוכה תהיי והיית" והאישה אהבה.
מתוך האהבה של האטישה צמח עץ פירות והאישה יכלה לבנות לה בית ולאכול מהפרות ולראות את כי היפה שאלוהים ברא עבורה.
ויראה אלוהים כי טוב.