ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברי הוצאו מהקשרכם

"ינשופה של מינרווה אלת החוכמה עולה למעופו רק עם רדת הלילה.."
ו.ג.הגל (לא בעסק)
לפני 16 שנים. 21 ביוני 2008 בשעה 15:00

"מחפשת מישהו שיודע מה הוא רוצה מעצמו"-רוצה לתכנן עם הורי את החתונה אחרי הפגישה השניה..
"מלאה במקומות הנכונים"-מהאף ומטה
"הדבר הכי יפה בי הם העיניים"-מומלץ שתעצום את שלך במהלך הפגישה..
"אוהבת להתכרבל וכפיות.."-הפרטיות היחידה שתתאפשר לך תהיה בשירותים עם מדור הספורט
"חושבת מהבטן"-נא לזכור שהבטן קרובה יותר לתחת מאשר לראש
"נמאס לי מגברים"-"למה אף אחד לא רוצה אותי..?!?
"יחסים הם עבודה קשה"-אוהו...אין לך מושג עד כמה במקרה זה..
"הטלפון שלך היה תפוס המון זמן.."-בן זונה!אם מי בגדת בי ?!
רשימה חלקית...

לפני 16 שנים. 5 ביוני 2008 בשעה 11:34

שבי בבקשה,אני אקרין מספר שקופיות ובכל אחת צללית,תאמרי לי בבקשה מה את רואה בכל צללית,בסדר?
מבחינת הויזואליה של הפיקטשר או האסוסיאשן של הפיינטר?

המממ..מה?!

טול קורה מבין עיניך ותפסיק להתמם בהיפוקרטיות !

בסדר...תמונה מס 1,מה את רואה?

א לוט אוף גמדיישן רוחניים שאינם יורדיישן לסוף העמקות הלנגוויסטית המטאפורית שלי

ותמונה מס 2?

לוונטיניות פוסט קוגניטיבית המתחרה בדרטינס שלה במסגרת פורומים סגורים..

אוקיי...אני חושב שזה מספיק..

לא לא...!! ושם משתקפת ברורה כסנשיין פיגורה עם נטיה ברורה לצרחנישן ג'יברישי ופלצניישן כרוני

אבל..זו לא שקופית,זה הראי..

אז הנה אני מוציאה את הרוגטקהקיישן ושוברת אותו!!

לאא..מה את רוצה ממני?

מזבח וקטורת יספקו אותי





לפני 16 שנים. 1 ביוני 2008 בשעה 16:03

זהו...הוא הלך..הסתיים..
הסתיים?!
ממש לא!
ראשית,האפטר-שוק...
אחריו,האפטר סמס...
והאפטר בכי..
ואז לפסגת האירוע-הכתיבה בבלוג
וכאן עליך לבחור בין מספר אסכולות ספרותיות-
1 "גיליון חדר ניתוח וסיכום מחלה"-תיאור מדוקדק ומפורט של כל תנוחה,אביזר,אקט וכמובן..התוצאה הדרמטולוגית הסופית.אנו מאחלים לך החלמה מלאה..
2."שיר הלל לקיסר"-הריעו למאסטר כי לעולם שוטו...
3."המטאמורפוזה הנשגבת"-שיתוף הקוראים בתהליך האבולוציוני המהופך במסגרתו התגלה לך כי אינך סטודנטית לסוציולוגיה,כפי שסברת בטעות,אלא לברדור מעורב
4."הקונצ'רטו לריגשי ואסטרוגן"-הרמוניה מופלאה של צחוק ודמע,חרדות פולניות ושלוות זן,זיכוך רוחני ברוטב נוזלי סיכה..ולקינוח פרומו לפוסט הבא,"יחסי עם עצמי לאן.."
מסך!

לפני 16 שנים. 28 במאי 2008 בשעה 8:06

וכשסוגית הלבוש,או העדרו,הובהרה,אין להזניח עיניינים נוספים חשובים לא פחות:
הווקאליזה ...דיבורים וצלילים אחרים
מספר מלכודות פרושות לרגלייך בעיניין רגיש זה
למשל..
אם תפרטי את גבולותיך,תסווגי בבוז עמוק כ- "לא שפחה אמיתית"
אם תפרטי את העדפותיך,מצבך רע אף יותר.את-"שולטת מלמטה"
אם תפליגי בתיאור עברך הבדסמי,איתגרת אותו "למשהו שטרם חווית".ואותו "משהו"יכול להסתבר כחלומך הרטוב באם את חסידה של חדרי מיון ומחלקות אורטופדיות
ואם תודי בהעדרו,תגלי להפתעתך הגמורה שזכרונך בגד בך ולמעשה לא נפגשתם באתר בדסמי אלא בדפי זהב בסיווג"מאלפי כלבים"
ובעיברית פשוטה,נסי לסתום את הפה
צלילים אחרים..
מומלצים קולות בעלי שתי הברות לכל היותר
את מרביתם תוכלי לאתר במסגרת התגובות המנומקות היטב בשרשורים,כגון.....גרררר...פחח....אופפפפ...דייי...
את החסר תוכלי להשלים בספארי בשעת חלוקת המזון לחיות או בהאזנה ערבה ליולדות ללא אפידורל

מבטים והבעות
מספר הבעות מוצא יפיקו זקפה של שביעות רצון משר הטקס
הבעה כנועה-זוהי הבעת היסוד,ברירת המחדל אשר לא ניתן להמעיט בחשיבותה ואשר עליך לתרגל היטב
על זוויות הפה להיות שמוטות כפי שאת מכירה היטב מעברך בסדר פסח כשמסתבר שההגדה תקרא עד תומה
על המבט להיות מצועף ומחנן כמבטו של קוקר ספניאל מורעב בשילוב פולטיקאי בכיר אשר ממהר למכוניתו אחרי הבילוי היומי ביחידה לחקירות הונאה

הבעה מבוהלת-הרמת הגבות כלפי מעלה ופעירת הפה לקוטר ממוצע
זוהי ההבעה שליוותה אותך כאשר שאלת לראשונה,"בתחת??!"

מבט מעריץ-נא להתמקד הערב בפרצופיהם של הצופים ביד אליהו כשמכבי תעלה למגרש

ומעל הכל ,זכרי היטב
ספונטניות היא עיניין רציני מידי מכדי להשאירה ליד המקרה



לפני 16 שנים. 25 במאי 2008 בשעה 17:14

זהו,הגיע הרגע הגדול
ימים ולילות מיינת,התעלמת,חסמת,קללת חזרה,התיעצת,קראת,השתפנת ..
ולבסוף בחרת בו.ריטואל המסנג'ר מוצה והקוגניציה המטבולית שלך אמרה את דברה-הכוס רטוב
אפילו העזת לצחקק בטלפון ,בשם בדוי ומספר בלתי מזוהה כמובן ועכשו הוא רוצה להפגש
גוואלד..מה עכשו?עוד לא היית שם אף פעם..
איך? מה ? מו?מי?
ובמיוחד כשבמסגרת רגישותו ,אנושיותו ושונותו הוא מציע באדיבותו מפגש ראשון רגוע מאופק ומקורי

מפגש אצלך בדירה הנושא את שם הקוד המעורפל "כלבה על ארבע"
ואת כמובן שמחה להווכח שהפנמת היטב את כל העצות ודברי ההזהרה שקבלת...
ונענת ברצון!
רצון רצון..אבל איך מתנהגים?מה לובשים?מה אומרים?מתי סותמים?איזו הבעה יש למדוד מול הראי טרם בואו?
עיון מעמיק בכלוב לא סיפק לך את כל התשובות באופן מתודי?
ננסה לבוא לעזרתך

הלבוש-
כל הסיכויים שבשיחה מקדימה ההוא ינקוט באחת מהגישות הבאות:
"תתלבשי איך שנוח לך" או..
"כמו שכלבה צריכה להתלבש"
בשני המקרים הכוונה זהה
מיני קצר,אדום או שחור
בלי תחתונים וחזיה
חולצה בגודל המצפון של נסראללה
ואופציה לגרביוני רשת
ואיך תדעי האם המיני קצר מספיק?
ובכן,שני כללים פשוטים:
אסור בתכלית שהחצאית תגלוש מתחת למיקומו האנטומי של הלבלב
על מפעל האסטרוגן להיות חשוף
ובתמצית,על החצאית ליצר את לוק החצאית של שחקנית טניס שמתכופפת קדימה להרים כדור.
רק בלי המכנסונים.
ובאשר לאופציית הגרביונים
לכי על זה,אלא אם כן מדידת ניסיון יוצרת אפקט של חבילת חציר אשר הודקה יתר על המידה

זהו,את מוכנה..
ועכשו מה עושים?איך מתנהגים?

על כך בפרק הבא...


לפני 16 שנים. 24 במאי 2008 בשעה 14:56

בהתחלה ברחתי מהעולם לתוך עצמי
וכשנבהלתי ממה שראיתי,ברחתי לכלוב
וכשנבהלתי מהפניות ,ברחתי אליה
וכשאי אפשר היה יותר,ברחתי לניק אחר
וכשמיציתי,ברחתי לכתיבה
וכשהתרוקנתי,גיליתי שלא נותר יותר לאן לברוח
ואז הרגשתי שגם אין יותר ממה..
וחייכתי

לפני 16 שנים. 23 במאי 2008 בשעה 17:30

שרלוק ..תראה את הגופה,חתכים עמוקים בגב ,סימני הצלפה על הישבן,סימני אזיקים על הידיים,אין ספק התעללות מחרידה ורצח..
ווטסון ווטסון...אין כל פגיעה חמורה שמצביעה על רצח..
אז כנראה התקף לב כתוצאה מהזעזוע..
בגילה?לא סביר
אז מה גורם המוות?
ווטסון..שמת לב לנשיכה בלשון?
נו?
אלמנטרי ווטסון יקירי,היא מתה מהרעלה..

לפני 16 שנים. 20 במאי 2008 בשעה 17:30

מאחרי שמעתי את הצעקות.."היי,תעצרי לרגע..תסתכלי עלי ..אני רוצה לדבר איתך.."
אבל רק הגברתי את המהירות,מתנשפת...רצתי בכל הכוח..וכשכבר נדמה היה שלא אצליח להמלט...הגעתי הביתה.למקלט..למחשב..אורו הכחול הידידותי והמגן הבהב מולי ובאנחת רווחה צללתי פנימה דרך אחד מהאייקונים ...שקעתי לשינה עמוקה ולחלומות מוכרים...רוחניים..מנחמים..נטולי מחשבות ופעילות..ועמוסי רגשות.
צליל דפיקה עקשנית על המקלדת העיר אותי בבהלה..הזדקפתי וראשי נחבט במעגל החשמלי..
" לכי כבר." צרחתי דרך הרמקולים..הנקישות פסקו...ואז שוב.."את יודעת,לא תוכלי להמשיך כך...החיים...אתמול פגשתי מישהו שטוען שהוא האדון שלך..אחד דון וירטואליס..והוא מת לגור איתך ביחד.."
"אם הוא רוצה הוא יכול להצטרף אלי.."התרגזתי..
"הוא מזמין אותך לגור איתו...יש לו מחשב דופלקס מרווח בעיצוב פטיש..יהיה לכם פחות צפוף בתוכו.."
לרגע התפתתי והוצאתי את הראש דרך אייקון פייתי במיוחד..
ואז ראיתי אותה לראשונה..היא עמדה שם..במלוא כיעורה המציאותי..ונפנפה מולי בצרור ניירות..לא מוכרים..
חשבונות לתשלום,הצעת עבודה,עיתון,בקשת תרומה.."תציצי רגע,כל זה בשבילך.."
"מה זה הדברים המוזרים האלה?בלוג על נייר?עוד לא ראיתי כזה.."
"לא,זה כל מיני דברים שצריך להתעסק בהם,כאן בחוץ..את יודעת..בחיים"
אפילו לא טרחתי לענות לשקרנית הזאת...סגרתי את החלון וחזרתי לשגרה...

לפני 16 שנים. 19 במאי 2008 בשעה 17:54

1.כפרס על סשן מוצלח במיוחד,אדונך מקלר את חברתך הטובה ביותר,מה תעשי?
א.תנקרי לה את העיניים ותשתוללי בפורום סגור
ב.תשני את הניק ותהפכי לשולטת
ג.תמחקי את הבלוג
ג.תצבעי לבלונד עם פסים

2.השרשור שפתחת לא שרד יותר ממאה שבעים ותשעה עמודים,
צעדי החרום בהם תנקוט:
א.תעליב בשרשור שלוש אושיות יורקות ציאניד
ב.תתחזה לכלובי ותמחוק את השרשור
ג.תאיים בהתאבדות
ד.תכסח בפוסט דרמטי את העמדה שהצגת בפתיח

3.גונבו לאזניך שמועות מדאיגות לפיהן עומד להשלל ממך התואר "דום מסוכן"
א.תכתוב פוסט שבו יתוארו מעלליך עם חומצה זרחתית וסאבית קטועת גפיים
ב.תשנה את הניק ל-"הפיל יוסי"
ג.תפתח ניק פיקטיבי של שפחה ותשמיץ את עצמך בפורום הסאביות
ד.כמיטב המסורת הקונסולרית תעניק לעצמך את התואר-"דום מסוכן של כבוד"

לפני 16 שנים. 13 במאי 2008 בשעה 9:57

שום דבר בתחזית האסטרולוגית,באבני הקריסטל בפרחי הבאך וחיפושיות המוצארט לא הכין אותי לבוקר הנורא הזה..
זה התחיל כעוד בוקר שגרתי לקראת יום נוסף שבו אני עוסקת באינטנסיביות בגורנישט פאסיבי..
פתחתי את הבלוג המוכר שלי "אני כותבת רק לעצמי" ו...הלם..!!..חמש תגובות לפוסט מהלילה,חמש תגובות?! רק חמש?!!
קראתי את הפוסט שוב..איפוא טעיתי? הכל בסדר,כל המילים הנכונות..כמיהה,דמעה נוצצת,יסורי קילוף שכבות נפשי,ציטוט משירי רחל..רוחניות מתערפלת...הכל שם..אז למה רק חמש?!
ארבע מתוכן עוד היו סבירות...חיבקוקים ונישקוקים כמו שצריך..
אבל האחרונה..לשאלת הסיום בפוסט "אתם חושבים שאני אשמה?" הבן זונה הגיב.."כן!"
אין ברירה,אני חייבת במיידי לפתוח ניק חדש ולכסח אותו..אסור ללכלך את הקרמה של הבלוג הטהור המואר והדואב בירידות אישיות על המנייק..