....

סליחה על מה שקרה.
שנינו יודעים בתוך תוכנו שהכל מאהבה.
את פוגעת בי,אני פןגע בך וכל זה נובע מקנאה ואהבה אחד לשני.

לא מקווה לחזור למה שהיה,מקווה שנישאר חברים בלי משקעים וכו.


לא שוכח מה עשית ונתת עבורי.

מקווה שיהיה בסדר,איתך,איתי ואתנו.

מקווה שתסכימי.

מכבד ואוהב,אני.

יש לי תור לרופא בשעה 1 ולא ממש בא לי ללכת,אין לי כח לזוז.

כואב לי כל הגוף,נרדמתי רק בשעה 3 אמש.

שאני לוגם את הקפה של הבוקר אני מהרהר תוהה ושואל את עצמי בעיקר

מה הטעם בללכת לרופא בכלל?

הרי הכל יחזור לאותו המצב,באסה דכאון וחיים משעממים חסרי תוכן ועניין.

נשמיך לאכול כאילו אין מחר ולעלות במשקל,נמשיך להיות תמיד לבד כי כך אנו רגילים.

אז אין מה ללכת לרופא תכלס.

בגשם הזה בשביל מה לצאת מהבית?

את מצפה שאני אבין אותך נכון?אני מבין.
זה לא האישיו,זה לא מה שמפריע לי.
מפריע לי מה שאמרת לי.מה שאחלת לי.
מה שאמרת שלא האמנתי למשמע אוזני.
זה לא ההי במקום,זה לא מגיע לי.
זה לא יפה,זה לא מכובד,זה לא לעניין.
ממך?דווקא ממך?
אף אחד לא אמר לי זאת לעולם ודווקא את?
האישה שנתתי בך את מבטחי והפקדתי בה את סודותי.
האישה שהערצתי ותמיד האמנתי ובטחתי,
את יודעת כל פרט בחיי,כל פיפס וכל נקודה.
אפילו כמה כסף יש לי בבנק וכמה מיליגרם אני שותה כל בוקר.

אז עכשיו אין לי אבא וגם לא אותך.

נהדר,מה השלב הבא?

אז תכלס אני מרגיש שאין לי אף אחד בעולם,לא משפחה ולא חברים.

רק זיוף אחד גדול,

אפילו בדובאי השתמשו בדרכונים אמיתיים כי זיופים לא אוכלים יותר בביקורות הדרכונים.

אז לא הגיע הזמן להפסיק לזייף?הלוואי ויכלתי.

סיוטים,חרדות,עייפות,חוסר חשק,איבוד עניין כללי.
כעס רב,התבוודדדות,בטלה,והשד יודע מה עוד.
אבדתי עניין וחשק לגמרי,אין לי שום עניין בחיים,שום דבר לא מגרה אותי.
שום דבר לא מעניין אותי,אני מתרחק מאנשים מתוך בחירה.
אבדתי אמון באנשים גם קרובים וגם מהמשפחה.
אף אחד לא מבין איך אני מרגיש בפנים.
אני מרגיש כמו בוגר בן צבי עם כל החיוכים המזויפים שלי.
גם כן תקופה,אין לי כח לזוז אפילו.

אני לא מרגיש שמסוגל לבטוח באף אחד.

לחיות בין 4 קירות.

מי אמר שליטה מנטלית ולא קיבל?

4 קירות שולטים בי.

נראה אם אצליח להתמודד עם המצב הזה,אני בספק.


איזה קטע גדול זה http://reshet.ynet.co.il/12578.aspx

היום בבוקר הגעתי לנקודה הזאת,הסימנים היו על ה'קיר.
אף אחד לא הקשיב אף אחד לא מבין ואף אחד גם לא יבין.
אף אחד לא יאמין עלי במילא,אף אחד לא מבין מה עובר לי בפנים ואיך אני באמת מרגיש
בתוך תוכי.
המעטפה החיצונית כל כך מטעה את הבפנוכו שלי.
נסיתי לאותת לרמוז לקבל תמיכה יעוץ והכוונה ואף אחד לא שם לב.
וודי אלן וטרנטינו רצים לי במח במקביל,אין לי מנוחה ואין לי מרגוע.
פשוט קשה לי להבין את עצמי.
האם המרה השחורה הזאת היא אמיתית או רק אילוזיה שאני יוצר לעצמי במח?
אני כל כך מבולבל ,כל כך נסער ומאוכזב בעיקר מעצמי.
איך ממשיכים מפה?יש טעם בכלל להמשיך?
איפה מקבלים עזרה?

מה?למה ?מדוע?איפה?
למה הבאתי זאת על עצמי?
למה לא מגיע לי לקבל ולהרגיש את האהבה שכל כך רוצה ומגיעה לי?
למה ?למה?למה?למה?
למה העולם כזה דפוק?
למה אני בוכה עכשיו מחדש?

כאן נסתיימו שידורי ערוץ הדפרסיה.

אחלה זונה שבעולם.......

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=43027

רגשת אותי

אני גם אוהב אותך,מאוד.

לתפוס אותה חזק,לסטור להפליק להרביץ להכאיב לבעוט.
להפעיל נגדה כח בכל איבר בגוף,להכאיב מאוד.
להלקות ולהכות עד שיצא ממנה דם.
להשכיב על הרצפה,לקחת שקית זבל אקראית מפח הזבל השכונתי
לשפוך עליה את הזבל ואחרי זה לשבור עליה תריסר ביצים
שהזבל ידבק לגוף וישאר עליו וישאיר זכר לעולם.
אחרי זה להשאיר אותה לכלבים.שיהנו קצת מבשר טרי.

האם זה הופך אותי לדודו טופז בפוטנציה?

האם אני מסוגל באמת לעשות כזה דבר?

זמן


שעות עוברות,
ימים חולפים.
שבועות הופכים לחודשים.

שכחתי שמות.
כיסיתי זכרונות.
בהיתי בפרצופים.

הכל עבר, חלף ונשכח.
הכל?

הלוואי.

מפלל או שלא .

מייחל ולא רוצה.

מנסה ולא יכול.

כי אותך לא יכול לשכוח.

טבועה בנשמתי

שלא בא לי לחזור הביתה בכלל,לא בא לי לראות את המשפחה בכלל,
קשה לי אפילו לדבר עם אנשים שיחה רגילה בבנק או בסופרמקט.
לא יודע מה לעשות,נמאס לי כבר מהמצב הזה.
כמה אפשר לקרוא ספרים ולטייל בים עם דלי דמעות?
כמה ?
כנראה שרק אלוהים יודעת,השליטה אצלה מסתבר.

מתקפת אס אם אסים לכבוד החג.
כל הרבה אס אם אסים ואף אחד מהם הוא לא המיוחל.
כל צליל מקפיץ אותי לבדוק האם זהו המיוחל אבל לשווא.
אצלי החג כרגע לא שמח
מאחל לכם שאצלכם יהיה חג שמח.