....

את מצפה שאני אבין אותך נכון?אני מבין.
זה לא האישיו,זה לא מה שמפריע לי.
מפריע לי מה שאמרת לי.מה שאחלת לי.
מה שאמרת שלא האמנתי למשמע אוזני.
זה לא ההי במקום,זה לא מגיע לי.
זה לא יפה,זה לא מכובד,זה לא לעניין.
ממך?דווקא ממך?
אף אחד לא אמר לי זאת לעולם ודווקא את?
האישה שנתתי בך את מבטחי והפקדתי בה את סודותי.
האישה שהערצתי ותמיד האמנתי ובטחתי,
את יודעת כל פרט בחיי,כל פיפס וכל נקודה.
אפילו כמה כסף יש לי בבנק וכמה מיליגרם אני שותה כל בוקר.

אז עכשיו אין לי אבא וגם לא אותך.

נהדר,מה השלב הבא?

אז תכלס אני מרגיש שאין לי אף אחד בעולם,לא משפחה ולא חברים.

רק זיוף אחד גדול,

אפילו בדובאי השתמשו בדרכונים אמיתיים כי זיופים לא אוכלים יותר בביקורות הדרכונים.

אז לא הגיע הזמן להפסיק לזייף?הלוואי ויכלתי.