....

זה התחיל אמש בסערת רגשות קשה.
למה אלוהים עשה אותי כזה רגיש ופגיע?התשובות אצלו.
לקראת חצות יצאתי מביתי לעבר חוף הים בידיעה שאני הולך ולא חוזר.
כבר הרבה זמן זה רץ במוחי אבל אף פעם לא היה לי האומץ ללכת עד הסוף.
הודעתי למי שבאמת יקר לי שאבד כוחי ואני מצטער על כך.הפלא ופלא אפילו הם לא הגיבו לעניין)
אין ביכלתי להתמוודד עם הכאב והצער ועדיף לנוח בשלום בלי כאב שדוקר כסכין בלב כל
מאית השניה
השארתי את מפתחות הבית בעציץ בחצר בידיעה שאין לי צורך בהם כי אינני חוזר הביתה.
רק את הפון לקחתי עימי אולי מישהו יענה לאותות המצוקה שלי ויניע אותי ממעשי.
צעדתי נסער בוכה נאבק ברוחות העזות ובקור העז,לא הרגשתי מה חזק יותר
הרוחות או הדמעות שלי?
הים היה שומם,חוף ריק חושך מוחלט מעט אנשים.
ישבתי על ספסל צופה מביט והתחלתי לשאול את עצמי שאלות מהותיות על יעודי בעולם.
דברתי קצת עם בורא עולם והתחלתי לשאול בשביל מה נותר לי לחיות?
הדבר היחידי שאני רוצה בעולם הזה אינני מקבל לצערי.
התחלתי לחשוב מה יש או מה מגרה בעולם הזה?
כסף ורכוש יש ואין לי בעיה לעשות עוד ועוד הרי בזה אני אלוף.
משפחה אישה וילדים?לא מגרים אותי זה לא עושה לי את זה בכלל רק מפחיד אותי.
תענוגות הנאות?טיולים?חול?סקס?בחורות?תחביבים?
טעמתי מהכל הייתי בחצי עולם,טחנתי בילויים בצעירותי בלי סוף.
סקס לא מגרה אותי כלל כבר תקופה ארוכה ומה שאני רוצה לעשות ועם מי שרוצה לעשות אינני יכול להגשים לצערי.
בחורות?בחורים? אורגיות?חיות? וכל סטייה אחרת לא מגרים אותי שאני לבד.
הגעתי למסקנה ששום דבר לא מגרה אותי,ששום דבר לא גורם לי לרצות להמשיך.
אין שאיפות אין חלומות,בעצם יש אבל אין סיכוי שיתגשמו ולא בגללי
אהבה גדולה להורים ולמשפחה זה מה שיש לי בעולם הזה.
שחשבתי מה יכול לגרום מה שאני מתכוון לאימא שלי נחנקתי עד כדי התפתלות.
חברים?אין לצערי,מבנה האיישות והמורכבות שלי לא מאפשר לי ליצור חברויות אמיתיות.
שחשבתי על מתי יצאתי לבלות בפעם האחרונה עם חבר \חברה וכו נזכרתי בגיל 17.
מי שאתה חושב שהוא חבר שלך מסתבר בסוף שלא באמת חבר שלך.
כן כן שמעתי את כל מי שאומר שאני חכם מקסים וכו זה לא ממש עוזר לי.
הרהרתי והרהרתי עד שהמח התפוצץ,הכאב סחף את הרגש עד כדי קהות חושים.
ביקשתי מאלוהים את האומץ והכח להכנס למים הקפואים ולא לפחד מהמוות.
הרגשתי שהוא ממלא אותי כוחות ורצונות וצעדתי במהירות לעבר המים.
הראות בחושך הייתה לקויה ובקושי ראיתי משהו,זרקתי את הפלאפון הצידה ונכנסתי למים.
עם הבגדים עם הנעליים צעדתי פנימה צעד ועוד צעד ועוד צעד לעבר היעד הנכסף.
המים הקרים גרמו לטלטלה ולקור עז בגוף,הגוף פרפר מהקור.
הרגשתי שהמים מגיעים עד המותן ואז הרגשתי שכח עליון מבקש ממני לצאת מהמים.
לא היו לי את הכוחות והאומץ ללכת עד הסוף,משהו מנע בעדי.
יצאתי החוצה לעבר החולות רועד מקור ספוג מים ונשכבתי על החוף ,לקחתי את הנייד מהחול.
הזמן חלף ועבר הגוף צרב מקור ולאט לאט נרגע,חזרתי הביתה בצעדים איטיים
וקושי רב ללכת מהקור העז והעוויתות של הגוף.
הגעתי הביתה לקראת 2 ,הורדתי את הבגדים ונכנסתי למיטה בתקווה להרדם.
לא נרדמתי,בכיתי כל הלילה,בכי מלווה בשיעולים כנראה מהתקררות.
מחשבות,כעסים,אכזבות,עלבון,תהיות וכו ככה זה רץ בלופ אין סופי במח הקטן שלי.
הבלבול והרגש גורמים לך להכנס לטריפ רע ששום תסריט לא יכול לתאר עד כמה הסרט רע וגרוע.
היה חסר רק שאהיה כמו גדי ואכנס לטריפ שאני נבוכדנאצר ואימי הרגה את אבי והוא לא באמת התאבד.
השחר הפציע,רעש העיתון שהגיע גורמים להרגיש שהנה הבוקר הגיע.
גם כן בוקר,עצב של בוקר,בוקר של עצב,בוקר צוב מלא בצוב.
השיעול הורג אותי ,הקאות לא מוסיפות עונג, וסחרחורת איומה.
ככה זה שאתה לא אוכל לא שותה וכו.
הפון מצלצל ואני אל עונה לאף אחד במצבי,מתקשרים מהעבודה לשאול למה לא הגעתי
"לא מרגיש טוב" התירוץ הקבוע שלי.
לא אוכל לא שותה רק כותב מה כואב לי ומה מפריע לי ומעלה זאת על הכתב.
השעות חולפות וכבר צהריים,סחרחורת עזה שיעול והקאות.
החלפתי בגדים ויצאתי לא מזמן אל הים שוב הפעם עם המפתח ובלי הפון.
שוב בהליכה הפעם עם מוסיקה באוזניים חשבתי בשביל מה יש לי להמשיך?
מה החלומות?מה המטרות?מה היעדים?וגיליתי שוב שאין לי חלומות אין לי יעדים
אין לי מטרות .
בעצם יש אבל היא לא מגשימה לי אותם ,אז זה כאילו שאין לי,או שיש לי אבל זה חסר סיכוי.
הגעתי לים והיו שם מספר בודד של אנשים.
2 גולשים עם גלשן מפרש גורמים לי להסתכל עליהם ולבהות בשמש והמים הסוערים.
חשבתי לתומי אם היה לי את הגלשן הזה כן הייתי מתגבר על הפחד והולך עד הסוף?
התשובות באם וכאשר וכיצד ומדוע ולמה הזברה לובשת פיזמה וכו
עשיתי הפכה אחרי שעה הביתה בהליכה איטית והרגשתי את הריאות שלי נחנקות מהשיעול והלב שלי כואב כל כך.
הרגשתי שאני אוטוטו מועד וביקשתי מאלוהים לתת לי כח..
ואז הוא שאל אותי למה לך כח?שאין לך חלומות יעדים מטרות?
ביקשתי כח להמשיך ולקוות לטוב.
בינתיים הטוב לא הגיע ,הרע כולל סחרחורת שיעול וכנראה דלקת ריאות
בנוסף אני בדאון רגשי שהשד יודע מה יוציא אותי ממנו אם בכלל
אז מה נותר לי בעצם?להחזיק מעמד,למה בדיוק?
אין לי שמץ למה אני צריך להחזיק מעמד אבל אחרי אתמול כנראה שאני צריך להחזיק מעמד.