צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

The Nymphחשבון מאומת

לפני שנה. יום שישי, 7 בפברואר 2025 בשעה 1:13

 

יש רגעים שבהם המגע מדבר
בשפה שרק הנשמה מבינה.
כמו טיפות גשם על העור

לפעמים הוא קל כנוצה,
מרפרף על פני העור כמו רוח קיץ.
ולעתים הוא עמוק וחזק,
חורט זיכרונות בגוף הרועד.

המגע יכול להיות תרופה,
מרפא כאב, מרגיע דאגה.
בכוחו להמיס קירות של בדידות,
ולהדליק ניצוץ של תקווה בחיבוק

כשאצבעות נשזרות באצבעות,
נוצר גשר בין שני עולמות.
כל ליטוף הוא הבטחה שקטה,
של נוכחות, של הבנה, של שייכות.

יש מגע שמספר סיפורי אהבה,
ומגע שמביע געגוע עמוק.
יש כזה שמבקש סליחה,
ואחר שצועק שמחה

ובלילות, כשהשקט מתעורר,
והמגע הופך למנגינה חרישית.
מחבר בין גוף לנשמה,
יוצר ריקוד של אינטימיות טהורה.

וכשהידיים נפגשות במקרה,
או בכוונה מלאת תשוקה,
הזמן עוצר לרגע קט,
והעולם כולו הופך לנגיעה אחת גדולה.

כי בעולם של מילים ורעשים,

לפעמים רק המגע יודע לדבר.

להעביר את מה שהלב מרגיש,

בשפה עתיקה של אהבה וחיבור

לפני שנה. יום שבת, 1 בפברואר 2025 בשעה 3:53

אל תצחקי. זה עושה קמטים
מישהי אמרה לי פעם...
ואני מוצאת את עצמי מסתכלת במראה
רואה אותם
ואפילו קצת מחייכת אליהם.
כי הם מספריםעל החיים שאני חייה.

יש חוכמה שמגיעה עם הזמן
נותחת עלי כמו תובנה
על כתפיים שלמדו לשאת
את המשקל של להיות מי שאני
לפעמים עצובות. לפעמים מרתיעות.
מבגרות. חשובות.

ובכל זאת, בתוכי
עדיין רוקדת לה ילדה קטנה
שמתפעלת מפרפרים
מתרגשת מבועות סבון
צוחקת בקול רם מדי
מתנדנדת עם הרגלים על הכסא.
ולא מתנצלת על זה

כי למדתי שאפשר להיות הכל
גם חכמה וגם תמימה
גם בוגרת וגם ילדותית
גם ללמוד ולהתפתח
וגם לשמור על הפליאה

אני אוספת את האושר בפינות הקטנות
בחיוך של הילדים על בוקר
בחיבוק חם
בסקס טוב
בשיחה קולחת
אפילו בשיעור שלמדתי באיזה יום

והחיוך הזה שעל שפתיי
הוא לא רק קישוט
הוא תזכורת
להמשיך לראות את היופי
גם כשקשה

אז אני מבטיחה לעצמי
להמשיך לצחוק בקול
לאהוב בכל הלב
לרקוד כשבא לי
ללמוד דברים חדשים
להתפעל מהפשוט

וכמו הזריחה
שמתחדשת כל יום
לא משנה מה
אני מקווה כמוהה
לא להפסיק.
Just keep swimming

לפני שנה. יום שני, 27 בינואר 2025 בשעה 18:35

תכתבי, הוא מבקש 

ואני מתנגדת

לא אוהבת

יחסים של שנאה - אהבה - שנאה

תכתבי, הוא דורש 

ואני חורקת שיניים 

רוצה - לא רוצה 

מבינה מאיפה אתה פועל

ועדיין 

סאחתק

כשאתה דורש 

ואני רואה אותך מולי

עם העיינים האלה

מסתכלות עלי 

מכריחות אותי דרכן

להסתכל עלי בחזרה 

וזה קשוח

וזה כואב 

אני אוהבת את זה 

אני שונאת

ומכל הכתיבה הזו

להיות ערומה מול עצמי

זה הכי קשה

ואתה הכי אוהב את זה 

לפני שנה. יום חמישי, 19 בדצמבר 2024 בשעה 2:53

אני אוהבת לקרוא לעצמי צעצוע

להיות צעצוע

משחק. 

משהו כיפי לעשות

דבר שאתה משתמש בו עד שהורס אותו

או שומר עליו לערך

אבל עדין משתמש

עושה סשן

מרטיט במגע 

מושך איזה חוט (או פטמה)

וכלי ברעד

שורט את הגוף 

ומרגיש את הזרמים השוצפים 

אבל משתמש

גורם לצחוק.

מביא לתסכול 

מעלה דמעות של אושר.

אבל משתמש

שולח למשימות 

מנצל את הזנותיות שבי

את הזימה שעולה ממני

נהנה מהחומר שבידך

כמו סליים של נשלטת

אבל עדין משתמש 

זה לא כיף להרגיש צעצוע מוזנח

להעלות אבק 

להרגיש קצת חסרת תכלית ותועלת

צריכה שימוש

לפני שנה. יום שני, 16 בדצמבר 2024 בשעה 3:45

מאז שיש לי רכב משלי

מצאתי את עצמי נוסעת

אוהבת לסוע

יש משהו נפלא ומיוחד בזה

לא יודעת להסביר בדיוק מה

אבל אני אוהבת לנהוג

ומאז שזוכרת את עצמי עם רכב 

אני זו שנוסעת לגברים שלי

אני זו שטורחת את הדרך

כי היא לא טרחה עבורי 

נסיעה זה חופש 

ונסיעה כדי לקבל גבר זין וסקס וכיף

זה בכלל נפלא 

עוד בתחילת שנות ה20 שלי

חרשתי את הארץ בנסיעות לגברים שונים 

לירושלים ונתניה ואשדוד ולאן לא. 

הגעתי חניתי 

לפעמים נכנסתי דרך הדלת לפעמים דרך החלון 

אבל אני תמיד זו שבאה 

זה לא דבר שהפריע לי 

אני אומנם פסיבית בהתנהלות

אבל בהחלט לא פרינססה שמחכה שהכל יגיע אליה 

אני אוהבת את המחשבות בנסיעה 

את השקט 

לשים מוזיקה לרקוד ולשיר בקולי קולות

או פודקסט בנסיעות ארוכות. להקשיב. ללמוד 

מאוד שמחה על החוויה נהגת האחרונה שהיתה לי 

שנה שלמה עבדתי כשליחה מיוחדת 

נסעתי המון לכל מקום כמעט בארץ

דיברתי עם אנשים ראיתי נופים 

עשיתי ספליפים במלא מקומות

עכשיו קצת מתגעגעת לנסיעות ההן 

אבל עדין נוסעות אל הגברים

מביאה את עצמי אליהם

מגישה 

ונוסעת חזרה 

 

לפני שנה. יום שני, 9 בדצמבר 2024 בשעה 9:29

עם כמה שזה הבית של הבדסמ

יש לי אישוז עם האתר הזה

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי עליו 

אי שם בתחילת שנות ה2000

זה היה כאילו מישהו הדליק אור

והרגשתי לא לבד

לא הרגשתי מוזרה

וזה היה לי נפלא

ולאט חפרתי יותר במחילה

וזה מקום אפל

ואני בהיותי אני

מאמינה באדם ובטוב

נפלתי לא מעט 

לא שלא היה גם טוב

אבל תמיד אני אומרת שהגברים של הכלוב 

גרמו לי להתחתן עם ונילי... 

ולמרות זאת מצאתי את עצמי פה 

עדיין

ואני אולי קצת למודת נסיון

ובכל זאת מאמינה בטוב 

ועדין המקום הזה תמיד יהיה הפינה האפלה הזו 

ויש רגעים לא מעטים כאן

שמזכירים לי

ומוכיחים לי

שזה עדין אותו מקום 

 

לפני שנה. יום שלישי, 19 בנובמבר 2024 בשעה 3:07

אין לך באקטליסט??

הוא היה מופתע 

זה לא דבר שממש השקעתי בו מחשבה 

וזה גם גרם לי להבין שככה חייתי את חיי עד כה.

זורמת עם הזרם

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול
"לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול

ואם אין לי מטרה או שאיפה אז אנחנו סתם כנראה נסחפים בזרם....

קשה לצאת מתבניות. מהרגלים מהתניות 

לפרוץ החוצה כשהgo to שלי הוא להעלם.

זה מפחיד

זה מרגש.

לחיות באמת. 

אני אתחיל לחשוב על רשימה שכזו.

 

 

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 7 בנובמבר 2024 בשעה 1:50

בא לי לעצבן אותך

כדי שתתנהג אלי קצת רע

רוצה לברוח מהיד שלך

כדי שתתפוס אותי חזק יותר 

מתחמקת מהשיניים שלך

בידיעה שלמה שהנשיכה תהיה חזקה יותר 

יש לי ויכוח עם עצמי עד כמה 

הרצון להיות ילדה טובה 

ולקבל מה שנותנים לי 

או לנסות למתוח את החוט קצת

ואולי לקבל מה שאני רוצה

זה קצת ריסקי

אבל כשהוא תופס אותי חזק בשיער 

ומוביל אותי בכח

זה עושה לי לחייך

זה מדליק זה מרטיב 

כמו איש מערות של פעם

גורר את האישה אל המערה 

והיא בידעה מוחלטת של מה עומד לקרות 

מאמצת את גורלה בריגוש 

ככה אוהבת להרגיש 

כמו הציד שלך 

בוא תתפוס אותי

ותעשה בי כרצונך 

 

לפני שנתיים. יום שני, 4 בנובמבר 2024 בשעה 1:33

יש בי רצון 

יש לי צורך 

להיות כנועה לרגלייך 

משומשת ע"י מח מעוות ונפלא

קשורה וכפותה

מביטה למטה בהכנעה

רואה רק את כפות רגלייך 

מתהלכות סביבי 

מסדר במחשבות את האירועים שעתידים לקרות 

מה תעשה בי קודם

מה תעולל לי עכשיו 

וכשהידים שלך לופתות אותי 

ואני מרגישה את ההתלהבות מהן

והאצבעות שלך נדחפות לתוכי

והלשון שלך טועמת אותי 

מרצון 

מתשוקה

ואני מרגישה שבאמת אתה נהנה ממני 

זה המקום שאני רוצה להיות בו 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 2 בנובמבר 2024 בשעה 2:21

את חייבת לי 

ואני בא לאסוף את החוב 

התשלום יהיה שימוש בגוף שלך לצרכי האישיים.

- הוא כותב, ואני קוראת

ונרטבת

החוב שלך גדול 

אני צריך כמה ימים כדי לפדות, לא מספיק אחד.

-אבל אין לי כמה ימים רצופים...

אז יהיה במקצבים שבועיים ועם ריבית

אני את החוב פודה כלבה. 

חור שכמותך יידע לסדר את הזמנים שלו 

שיתאימו לדרישות.

את צריכה לבצע את עבודתך

להיות זונה 

להמיר תשלומים לאקטים

לזיין אותך, לדחוף לך אצבעות לכל החורים 

להשכיב אותך על המיטה על הבטן

ופשוט לנצל עד תום 

לסחוט ממך כל טיפה של אנושיות 

ולהפוך אותך לשפחה לרצונותיו 

את כלי

את חפץ

את צעצוע אוננות חם ורטוב 

הרגליים הפתוחות, המזמינות המתחננות

הצוואר הלבן הבתולי שזועק למגע חונק

כן כן... אני בהחלט אהנה מלגבות...

כל פיסת עור שלך,

מבחוץ לתוך הנשמה 

את בבעיה ילדונת 

בעיה גדולה 

-ואני רק נדלקת

נהינת מהמקום הזה

מפחדת

מתרגשת

מצפה

מחייכת 

אם רק באמת יכלתי לשחרר

היינו נהנים מהמצב הרבה יותר.