כל הנוצץ הוא חרא

יש רגעים שבהם המגע מדבר
בשפה שרק הנשמה מבינה.
כמו טיפות גשם על העור

לפעמים הוא קל כנוצה,
מרפרף על פני העור כמו רוח קיץ.
ולעתים הוא עמוק וחזק,
חורט זיכרונות בגוף הרועד.

המגע יכול להיות תרופה,
מרפא כאב, מרגיע דאגה.
בכוחו להמיס קירות של בדידות,
ולהדליק ניצוץ של תקווה בחיבוק

כשאצבעות נשזרות באצבעות,
נוצר גשר בין שני עולמות.
כל ליטוף הוא הבטחה שקטה,
של נוכחות, של הבנה, של שייכות.

יש מגע שמספר סיפורי אהבה,
ומגע שמביע געגוע עמוק.
יש כזה שמבקש סליחה,
ואחר שצועק שמחה

ובלילות, כשהשקט מתעורר,
והמגע הופך למנגינה חרישית.
מחבר בין גוף לנשמה,
יוצר ריקוד של אינטימיות טהורה.

וכשהידיים נפגשות במקרה,
או בכוונה מלאת תשוקה,
הזמן עוצר לרגע קט,
והעולם כולו הופך לנגיעה אחת גדולה.

כי בעולם של מילים ורעשים,

לפעמים רק המגע יודע לדבר.

להעביר את מה שהלב מרגיש,

בשפה עתיקה של אהבה וחיבור