עד לפני דום לא קראתי לעצמי פולי
אני עדין לא בטוחה כמה אני שם
אני נפש חופשיה.
מאז ומתמיד הרגשתי את זה שאין בנאדם אחד בלבד שיכול לספק בנאדם אחר. כמובן שכדאי תמיד לנסות. אבל עם השנים התבדתי ואני מאמינה בדרך שלי נרבה יותר.
מה גם שאנחנו יצורים משתנים ומתפתחים
ודברים שלא עניינו אותי בעבר בהחלט מעניינים בי היום.
ואת כל השינויים והרצונות אנחנו אמורים להכיל על אדם אחד?
זה תמיד היה תמוהה בעיני.
אבל התפיסה של הפולי היא תפיסה עם תוספת. עם רגשות.
מבחינתי בהבנה שהיתה לי היתי
מונוגמית כפולה עם השלמות. (הגדרה עצמית שלי😅)
אבל פתאום בא לי מר דום שלי מדהים
פתח לי את כל החורים
אבל גם את הלב.
שעד אז כמעט וסירבתי להכניס למערבולת
ואני שם
עומדת איתה ויציבה
הנשים הדייטים ההשלמות.
יש בזה משהו נורא מעלה בטחון כשמצליחים להפנים את זה פנימה. אני זה אני ואני עומדת בפני עצמי.
הוא כמבן מצליח הרבה יותר טוב ממני להכיל את הגברים האחרים בחיי.
אבל בלב לא בטוח שלכולם יהיה מקום ככה כמוהו אצלי.
הגדרות זה דבר מעצבן.
