כל הנוצץ הוא חרא

לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי אם אני באמת אוהבת

רגש שהשארתי בצד כלכך הרבה זמן

שבמכוון לא הכנסתי לתוך המערכות שהיו לי 

מכל מיני סיבות

שעפו כולן מהחלון כשאתה הגעת.

אבל היום קיבלתי איזה אישור או הבנה של עד כמה

כשיצאתי מהמעלית לחניון היום בבוקר בדרכי למרתון לימודים למבחן של מחר

נשמט מידי צרור המפתחות שלי ונפל לרווח של פיר המעלית

מיד נלחצתי מאוד 

אבל מיהרתי להרים אותו

והבובה למחזיק המפתחות שנתת לי

שאני מחזיקה איתי כל הזמן

ושאני כלכך אוהבת

היא זו שבלמה את נפילת כל הצרור לפיר המעלית

וכשמשכתי את הצרור חזרה

הבובה נפלה לפיר

באותו רגע הרגשתי כאילו כל העולם נפל לפיר הזה ביחד איתו 

העדפתי שהמפתחות היו נופלים ולא זה 

הבכי המידי 

על האכזבה 

על האבידה

על משהו שאתה נתת לי 

ועכשיו אינו 

מילא את כולי באותו רגע

ומודה שלקח לי קצת זמן להתנער מזה 

וכל הרגשות שעברו בתוכי כמו רכבת מטורפת 

הבהירו לי את מידת החשיבות שלך בחיי

ועד כמה החיבוק הוירטואלי שלך באותו רגע היה לי חשוב וממלא

אז כבר אין לי ספקות לגבי עצמי.

אוהבת...