בנאדם של בוקר אנוכי
לא סתם בנאדם של בוקר
אלא מהמעצבנים האלה
שקמים מלאי אנרגיה ושמחים
שכולם שונאים והם נורא מעצבנים
אין לי צורך בקפה
לא אוהבת את הטעם
ומעולם לא אהבתי
עירנות טבעית
לא קשור לילדים גם
תמיד היתי כזו.
עוד בימי הפנימיה
כשהמדריכים והאם בית זיהו אצלי את זה
כמובן שתמיד ביקשו עזרה בהשכמות.
איך אני יודעת שאנשים ערים ושמחים מעצבנים?
חוויתי על בשרי את הרוע שאנשים
או יותר נכון לומר אז, מתבגרים מוציאים
כשהם נאלצים לקום
וחטפתי.
הו כמה חטפתי על זה
קללות, נעליים שתמיד עפו לכיווני, טינה שנשמרה
לא קל לנסות להעיר אנשים שלא ממש חייבים לך שום דבר
במרוצות השנים הבנתי שזה יושב לי על משהו.
כלומר לחלוטין רואה את זה בעצמי עכשיו.
עם הילדים.
אני לא מעירה מעבר לסביר.
משתדלת להתרחק ממצבים שבהם נאלצת להעיר.
גם בבחירת החצי השתדלתי לשמור על איזון מבחינת יכולת קימה אצל הפרטר.
גבר שלא יודע להתעורר בקלות לא היה יכול להישאר בטווח הארוך.
אז כן.
אני קמה מוקדם. אני קמה שמחה
ובשביל רוב האנשים אני קמה מעצבנת
אז קחו טוסיק לפיצוי 🤭
ושיהיה בוקר טוב!