אתמול היתה לי שיחה מעניינת...
מה הופך מישהו לבדסמי?
מה מבדיל בין קינק לבדסמ
אני חושבת לכל אחד יש את ההגדרה שלו לגבי זה.
זה כמו דת
מהי מידת הדתיות שלנו בתוך העולם הזה
מחילוני קינקי
ועד מאמין אדוק אשר מתרגל את כל הפקרקטיקות.
והאם זה קשור רק לפקרטיקות
אולי זה מה שבבפנים שלנו?
כמה יש לנו כמיהה ורצון
כמה זה מפריע לנו כשאין לנו את זה .
והאם צריך לקחת את האותיות האלו, BDSM
קשירות, משמעת, סדיזם מזוכיזם
כמובנות מאליו
כלומר בלי אחת או יותר מהפרקטיקות האלה
זה לא נחשב.
יש כאלה שיגידו כן.
ואני מניחה שכל אחד וההגדרה שלו לבדסמ.
אצלי זה לגמרי צורך.
ללא זה העולם בלי צבע.
כשאני בחוסר, העין שלי קופצת...
צורך למה?
זהו שלא ממש הצלחתי לשים אצבע לגמרי.
אבל זה הכל בגדול.
כשאני שייכת, יש בי שלווה.
כשמשתמשים בי העולם מרגיש נכון
כשאני כואבת אני חיה
כשאני פה זה מרגיש בבית .
עם פרקטיקות, בלי פרקטיקות.
אני בדסמית.
סגור.
ולסיום. אני. כאילו הברווז שלי
שנמצא איתי ב20 שנה האחרונות.
שנושא עליו בגאווה בשבילי את הדבר הזה שטבוע בי.
