יש מצב שאני ליטלית בהכחשה?
מצד אחד
אני מאוד סולדת מהכינוי דאדי.
עושה לי קרינג' לקרוא למישהו ככה
אני לא בקטע של מוצצים
ובגדי מלמלה ילדותיים
אבל מצד שני
אני כן ילדותית. קצת הרבה אולי..
מתרגשת מהדברים הפשוטים
אוהבת לקפוץ.ולשמוח משטויות
אוהבת משחקים. צעצועים
יש לי כמה בובות שגם יישנה איתן לפעמים.
ולהתנדנד בנדנדות🤩🤩
גם במראה שלי אני לא נראת בוגרת
ולא מתלבשת כמו איזו מנהלת מתקתקת...
מהבחינה הבדסמית
להיות שייכת למישהו מרגיע אותי
מסדר אותי ונותן לי משמעות
צריכה את השולט שיתן לי איזון
שיעזור עם החלטות
שיראה אותי ואת הצרכים שלי
גם כשאני לא ממש יודעת להביע אותם.
לחלוטין אוהבת להיות אחוזה ונאהבת מחובקת ומוגנת
ובתוך המקום הזה להיות הכלבה/הזונה/הצעצוע
הכי מושפלת הכי מלוכלכת ומטופנת
מלאה בכינויי גנאי ומסומנת
אז מה אני?
לא שזה משנה לי הרבה
אני אוהבת את עצמי המשוגעת
הילדותית
אבל גם האמהית
הבוגרת לפעמים
שלא רוצה להיות כזו
תהיות של מוקדם בבוקר
אני צעצוע אינפנטילי. יש הגדרה כזו?
