לשימושך בלבד.

סתם יום רגיל.. בוקר לימודים.. צהריים עבודה.. השעון מתקתק מעלים לו עוד יום..
הגיע ערב.. רק רוצה לנוח..
התשת אותי.. אסור לי לגמור.. רק בהסכמה שלך.. אני שונאת לבקש רשות.. שונאת להתחנן.. יודעת שאתה יכול בשניות לגרום לי לשנייהם.
הטלת עליי מגבלת עישון.. הדבר היחיד שאני עוד איכשהו מצליחה להתחנן על נפשי רק עוד מקל ניקוטין אחד.. להרגיע את היום הזה..
אני לא אוהב שאת מעשנת.. מעביר בי מחשבה חולפת שאולי באמת אני אפסיק לעשן.. המחשבה נעלמת..באותה מהירות שהיא באה..
לבד בחדר.. אתה לא עונה.. מתלבטת עם עצמי.. לעשן עוד אחת? מה כבר יקרה.. הוא לא ידע..
נכנסת להתקלח... מתה לגעת בעצמי.. לגמור.. שוב קול מרדני קורא לי בראש..
לאכול.. או לא לאכול.. הוא ציווה עליי לאכול ארוחת ערב.. כמו שצריך.. אבל לא יודע כמה בדיוק אכלתי.. ביס מבחינתי יכול להיות ארוחה..
לא העזתי.. אף אחד מהם.
אתה בראש שלי. שולט עליי.
עושה כל דבר שנתבקשתי לעשות. בדיוק כמו שביקשת.
אני נשלטת שלך.