מתחתי גבולות יותר מידיי..
בקשר רגיל זה יכל להתפס בתור בדיחות הדעת.. שעשוע קל ותו לא.
בקשר בדסמי.. הדברים שונים בעיניי.. אתה המאסטר.. מרשה לי.. לדבר.. לצחוק.. פשוט להיות אני..
עד שאני מגיעה לגבול.. זה שכלכך מטושטש עד כדי כך שאני לא רואה שהוא שם.
לא רוצה להקרא סוררת.. או חצופה יתר על המידה.. ומוכנה לקבל את דבריך.
רק תגיד לי אותם. בצורה חד משמעית. מבטיחה לעשות את הכל.
שוב עברתי את הגבול. קבעת נחרצות שאתה מגיע אליי. יש משהו חשוב שאתה רוצה לדבר עליו.
אני משנה טקטיקה אמרת.. השארת אותי לפרפר בשיעור.
הצלחתי ללמוד קצת עד שהגעת.. אפילו הספקתי לבשל לנו ארוחת ערב טובה..
אחרי הארוחה הושבת אותי קרוב אליך.. עיניך מביטות בעיני..
מעכשיו ואילך.. כל דבר שאת עושה עובר דרכי.. אני רוצה לדעת מתי את אוכלת.. מעשנת.. יוצאת.. פשוט הכל.
לא אהבתי את הרעיון.. משפילה מבט.. ויודעת שאני אקיים.. כי אמרת.
חיבוק נשיקה.. ואל תשכחי לעולם שאני אוהב אותך.
יש לך משהו מתחת לכרית.. מרימה את הכרית לאט.. גלגל הכאב שלך נח שם.. מוכן בשבילי.
היה טוב.. באמת.. גורם לי לריחוף קל.. ולחיוך גדול.
הסימנים שנשארים עוד יותר.
לפני 16 שנים. 23 ביולי 2008 בשעה 10:06