לפני 13 שנים. 2 בספטמבר 2011 בשעה 13:11
אם יש דבר שגורם לי לעונג גדול ביותר, זה לנעול את הסנדלים התנכיו"ת שלי, לצעוד על האספלט ולהביט בציפורי השיר במרומים.
לפעמים אני לוקח את הרובה ומכוון, אם אין אנשים אני שר את שירי ארץ ישראל הישנים והטובים.
אם יש אנשים מולי, אני מביט להם בלבן של העיניים וממשיך ללכת ישר לתוכם ... הם לעולם זזים. זו הדרך שלי !
שלי ורק שלי !
כמו הארץ שלי !
הסנדלים שלי !
ושיר השירים כמובן !
פעם הייתה לי כלבת צאן אנגלית, אבל היא החזירה את נשמתה לבורא עולם.
עכשיו אני מגדל תרנגולות בחצר האחורית .
אני תמיד אוסף את הביצים וכותב ועפרון את התאריך ואוכל לפי היום את החביתה.
ככה זה כשיש לך סנדלים תנכיו"ת עוד מימי הסיירת.
