שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כל כך רוצה

שלך
לפני 16 שנים. 13 ביולי 2008 בשעה 10:13


התעוררתי מחדירה קשה, גסה, אכזרית.

ניסיתי להתהפך, סטרת לי בחזקה, אוטומטית התחלתי לבכות.
קשה להאמין שבקושי פקחתי עיניים מהשינה וכבר אני לא יכולה לפתוח אותם מבכי...
לא בכי רע, בכי מהסוג הטוב, הסוג שמרטיב אותי בשניות.
איימת עליי שאם אני לא אתנהג למופת תזיין אותי בתחת, מיד התכווצתי, אתה יודע כמה אני מפחדת מאנאלי ואתה מנצל את זה כל פעם מחדש וכל פעם כמו קסם זה עובד עליי.
אני מרגישה כל כך חסרת אונים כשאני על הבטן, טוסיק מורם באויר ואתה עושה בי כל מה שבא לך, ההרגשה הזאת מעורבת, מצד אחד זה כל כך עושה לי את זה, מצד שני זה כל כך משפיל אותי, אני ההגדרה המושלמת למתחלפת.

כשקלטת שאני על סף גמירה עצרת.

קמת לארון, למרות הבכי והריכוז שנמצאתי בו, שמתי לב לפשפוש שלך בארון, נלחצתי.

חזרת עם קונדום ועם קיין
אבל לא הקיין המוכר, מהבמבוק, הבאת את הצינור הזה שמצאת, העבה הזה, שמשאיר עליי סימנים של מכבש...

בחוצפתך שאלת מה אני מעדיפה, צינור זוועות או זיון בתחת

שניהם נשמעו לי ממש רע, אבל בלית ברירה בחרתי בצינור הזה.

הכאבת לי.

הכאבת לי ממש.

נאנחת ונהנית לראות אותי מתפתלת, מנסה לברוח מהמכות האיומות עם הצינור האיום הזה שלך

כל שנשאר לי לעשות זה לבכות ולגמור.






עכשיו כל היום שלי נראה שונה לגמרי.
בכל פעם שאני מתיישבת או מתרוממת מהכיסא אני מרגישה אותך בתוכי עדיין.

תודה לך אדוני

שיט ! שוב אני רטובה !


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י