הולך בקלות

אז אתמול בערב הראת לי כמה שאני קטן. את חכמה, יודעת , ואני , אני כמו תמיד, מטומטם . כבר משחר ימי ילדותי פורץ כל גבול, יבשתי , וימי ואת גדולה , חזקה , עיניניית , מבינה בחוקים , מכירה ת'כללים מתחת לשטח רוחשים הזרמים , אני כבר לא כאן , הגדר נפרצה. וזה תמיד כבר מזמן אותה מנגינה , את טובה , יכולה , חזקה. מכירה ת'חוקים , ואת כל הכללים , מנסה לשחק על אותם מגרשים . רק אני , אנוכי ושפל , חוזר למוטב , ואז מתקלקל , לא מבין את החוק. רק יודע לצחוק , אין חוקים , אין שלבים , לא שם על מגרשי משחקים ישנים . משנה כל חוק , כל כלל , לא יודע מי אני, ובכלל . וזה ככה מאז ועולם , כמו זאב , שאורב בלילות , מסתכל בעיניים כלות על בן דוד , מאולף וצייתן על אותו הכלבלב הקטן, שישן על סמיכה , אוכל ארוחה , זה שיש לו ילדה אהובה . גם אני כשהייתי שלך - את ידעת שזה לא אפשרי , אין גדר , חוק , ולא כלל , האילוף אפשרי , אבל התנאי הוא שלי , את ראית בשניה ראשונה , אחר כך התערפלה התמונה , התכסתה אהבה , וכבוד, חוקים , אמון , ועוד כמה מערפלי ראיה . אז רוח נשבה ,שינתה ת'תמונה, הדשא לו זז , ואני מין זאב שכמותי לא יכולתי יותר , לא שמעתי חוקים , או כללים , אין אמון , יש חיים אחרים אני רץ בשדות מאושר , יש טעם של רוח , אור , ופריחה. אם את באה ,אז רק יחפה , בלי כללים או חוקים בלי טובות . לשדה יש כללים משלו, זה הבית , חופשי ומוכר כאן אפשר ומותר זה הכלל , מין ניגוד עינינים שכזה , בין כלבלב , לזאב ההוזה מי יוביל המרוץ , ינצח בקרב , יש חשש שבסוף  יהיה זה. כלבלב