הולך בקלות

הוא זוכר הכל , אחרי עשרים שנה .
הוא עשה שטויות , שרף את הנשמה .
הלך מכות , דפוק , מסומם , לא רואה בעניים .
רק אותה , רק אותה .

היא ברחה לה רחוק , פחדה על עצמה ,
על תינוק , היא רואה מה היתה אשמתה ,
עכשיו היא סולחת , עכשיו בנוי לה , על מי מנוחות .

הוא חורבה , לא יכול לסלוח לה שככה ברחה .
שני ענקי אהבה , פרפרי חופש , היתה אש גדולה ,
והם לא נזהרו , הבית נשרף , הכנפיים , הכל.
היא לא עפה מאז , הוא כמו הנביא
לא מוצא שקט , כן דיי אכזרי .

הם שרו ביחד מה יהיה בעתיד .
הם ראו הרס , פרדה , אש , ופגישה
שני ענקי אהבה , מדברים בינהם , כבר עשרים שנה .
מדברים בשירה .

איך הוא יבוא , איך היא תנשום .
היה לה קשה , ולו לא היה קל .
שני ענקי אהבה , שמדברים בשירה
כבר עשרים שנה .

מדהימים ויפים , כמו באגדות , בשירים .
הם הלכו עד הסוף , בלי חוקים , עיגולים
הם שרו את זה , כאילו שרו את זה .
הם ראו בידיוק את מה שעכשיו .
זה יפה ועצוב , אהוב , וכאוב .

שני ענקי אהבה , שגדולים על כולם ,
שני ענקי אהבה , שגדולים על עצמם .
כבר עשרים שנה , מדברים בשירה .
שני נסיכים , יפים , משוגעים והוזים ,
שהולכים מכות כמו שני ילדים , מופרעים .