הולך בקלות

כשכואב לי בכלל בגוף , או בנפש .

אז אני צריך מרחב , וצריך לבד - ככה זה , משם מהילדות .

כשהכאבים היו מלווים בהשפלה גדולה , כשלא ממש יכולתי לספר לאף אחד .

אז היה עדיף רחוק - לחסוך את השאלות , את החשיפה ובכפר הקטן שאני בא ממנו .

זה שכולם שם ידעו הכל על כולם לחשיפה יכולות להיות השלכות לשנים ארוכות . 

אני מרחיק כשכואב , ואז מקים חמ"ל , מאד פרקטי שמורכב רק ממי שמאד קרוב 

אבל בעיקר ממי שיכול לעזור פרקטית . 

אחר כך מטפל מהר בכל סכנה , בהשלכות העתידיות שלה , ושוב משתדל למנוע חשיפה . 

רק אחר כך נכנס לרחמים שלי על עצמי , נפתח לעידוד מהסביבה . 

ומתחיל לחשוב על הצמיחה , הגדילה . 

ועל אהבה - תמיד על אהבה