הולך בקלות

יש נקודות מפגש , שאולי לא משתנות כל החיים .
כמו מעגל נצחי שפושט ולובש בגדים אחרים , אבל תמיד נשאר הוא .
בגן , בבית הספר , באהבה , בצבא , בעסקים . המון פוטנציאל ... וההמשך ,
ההמשך המעפן הזה , שקצת משתנה בכל פעם אבל המהות היא אחת.

המון פוטנציאל - "אבל אתה כל הזמן חולם"
" יש לך עולם משלך"
"למה אתה תמיד רואה אחרת"
" אבל אתה לא משקיע"
"חסרה לך משמעת עצמית"
" אתה לא רגיש , לא מראה רגשות "
" יש לך לב יותר מידי טוב "
" אתה עצלן "
" רגיש מידיי "

הסיומות משתנות אבל המהות היא שפשוט בישביל אותו האדם לא עמדת בציפיות ,
היית אתה ולא מה שהוא רצה שתיהיה , אכזבה .

אף פעם לא האמנתי לאמירות האלה , אני תמיד מעדיף להילחם על עצמי ,
( הן דומות בכיוון שלהן למצב שבו אתה פוגש מכר וותיק שלא ראית המון זמן , והוא ישר אומר משהו
כמו : תגיד למה אתה אף פעם לא מתקשר , וממש בא במין טענה כזאת , ולא עולה בכלל בדעתו שהוא גם לא התקשר . מוזר )

וכל פעם כשאני רואה חבר ילדות שנפל לתוך הטריק הישן הזה , אני רואה מישהו שקצת הפסיק להיות הוא , זה מחיר יקר , יקר גם אם הוא קונה , נוחות , כסף , ואפילו אהבה , והוא קונה אותם ,
הוא קונה אותם במחיר של עצמך .

וזה משהוא שכולם נופלים אליו , במידה כזו או אחרת , והמחיר גם אם לא מבחינים בו הוא יקר ,
זה המחיר של עצמך , פיסות ממה שאתה , לא מהגוף שלך , מהנשמה , ומהרצונות , חלומות שלך .

ואם יש לך אומץ להסתכל מנקודת המבט שלך , כשהיית ילד , אולי תוכל לאמוד , למדוד את המחיר .