לפני 14 שנים. 3 בנובמבר 2010 בשעה 21:14
&NR=1
פישלתי .
לא הודעתי משהוא ,
שאולי הייתי צריך ...
כשקיבלתי את ההודעה על הביטול ,
עבר לי בראש ,
אבל זה עבר מהר מידי .
ושמתי את זה בצד .
אחר כך בערב ,
ראיתי בזווית השפתיים שלה ,
כבר יכול לזהות ,
כשהיא הולכת להכאיב .
היתה נשיקה וחיבוק .
החזיקה בי חזק ,
הובילה למיטה.
הציבה את הגוף בתנוחה ,
שתיהיה נוחה ,
" אל תזוז " אמרה .
הצליפה , חזק , בשקט , ללא כעס .
ואז , " מה לא הבנת ב - אני ואתה "
נלחמתי זה כאב ,
אני תמיד נלחם כשכואב ,
אבל איפה שהוא שם מתחת ,
היתה המון אהבה .
לא היתה מיניות , היה רצון לחנך , אהבה .
איכפתיות .
אחר כך נגמר הכאב .
עוד שניים שלושה משפטים , כדי שזה יהיה סגור .
ואז הלכנו למטבח ,
להכין אוכל , ככה פשוט .
היא לא המשיכה להכאיב לי באותו הערב .
לא השתמשה ברצועת העור .
שהמשיכה לשכב שם על המיטה .
חסרת תנועה .
עשיתי הכל .
שיהיה לה הכי טוב שאפשר ,
ואהבתי אותה ,
והיא אותי ,
זה מסתובב סביבי .
כל הזמן חצי מרחף .
לאט לאט החול שקע ,
אני מתחיל להרגיש דרך ההגנות והחומות .
את מה שהיא הרגישה ,
בשניה שזה קרה .
אה וגם לא נכון לי להתווכח איתה ,
היא מדויקת , מחוברת לרגע ,
אלי ,
ולעצמה .