צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולך בקלות

פעם כשכמעט ולא הייתי צריך לעבוד , קראתי לבלוג הזה " המלחמה בעצלות " מאז אני עובד ללא הפסקה , בוא , בוא נראה מה יהיה עכשיו עם ההולך בקלות .
לפני 13 שנים. 5 בדצמבר 2010 בשעה 21:04

היא אמרה ,
אבל לפני שהיא אמרה , היא הצליפה , חזק .
והיה סימן , וכאב אמיתי - טוב לפחות עבורי .

היא הצליפה וכשלא יכולתי לעמוד בכאב ,
ברחתי , הלכתי לי משם , והיא , היא היתה שם .
לאסוף אותי , לא בחולשה , לא בכאב - היה מבט
וסטירה , ככה רק כדי להעמיד אותי שוב במקום

וזה היה יותר חזק מכל חיבוק שקיבלתי .
ולא היה שם גרם של רחמים .
היתה המון אהבה , וידיעה שאני יכול .
וזה שווה לי הכל .

התפרקתי בכיתי כמו שלא בכיתי שנים ,
עם דמעות והכל - ואני תמיד בוכה בלי דמעות ככה בשקט שאי אפשר לראות .
בכיתי כשראיתי שוב שהיא באה לי בטוב , שאין בה מילימטר של רע .
שהיא אוהבת אותי כמו שרציתי בדיוק , שהיא חזקה מולי , ומול החולשה שלי .
בכיתי כי עם הכאב הבנתי כמה אני אוהב אותה בחזרה .


אחר כך היא אמרה , אמרה ולא ידעה .
שבכל פעם שאני ארגיש את הסימן , שהשוט עשה לי בצד .
אני אזכר בה , ככה היא אמרה .
אמרה ולא ידעה , שאין לי צורך להיזכר , כי אני לא מרפה לרגע .
כי היא הפכה לדיירת קבע בנשמתי וברוחי ,
כי ימים שלמים אני מדבר איתה ברוחי ,
חושב מה היא היתה חושבת על , ואיך בדיוק כאן היא היתה צוחקת .
היא כל היום בתוך מחשבתי ,



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י