הולך בקלות

כאלה מבולבלים ,

בהם אני צריך אותך עלי ,

או אם אי אפשר עלי , אז הופכת בי .

כן אני יודע שזה מוזר לך .

כי אני , כזה אני , אני 

אבל לא , לא תמיד .

לפעמים אני חייב סימן , בבשר 

הצלפה , או אדמומית , שריטה .

הכי מילה או כמה ממך , ואז נכנס כל שעה .

בודק , מרפרף כאן .

בועט ברגלים .

מחפש אותך בפינות של חושך , 

ואין .

ברגעים האלה הייתי יכול להיות לך הכי ,

הכי פנקס בעולם .

ואת מכירה אותי , ויודעת שזה כמעט לא אפשרי לי 

אחר כך זה עובר לי , עובר מהר .

ואז התסכול שלך , שלי 

מנסה לתפוס את הזמן הזה , התחושה הזאת 

המתפנקסת שבורחת לי .

נשלט מהתחת