סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מותר לי

לפני 12 שנים. 7 במאי 2011 בשעה 18:17

משהו שעבר לי בראש בזמן המקלחת.
משהו שהוא צריך לדעת אבל אני לא אגיד לו מפורשות כי כבר אמרתי לו בעקיפין
ואם הוא אידיוט ולא הבין כבר אז כבר אין לי דרך לעזור לו מעבר לזה.

אם הוא רוצה ליהנות מהטיפשה שאני אז שלא יעשה דברים שיגרמו להתחיל ולחשוב.

אבל יש לכם קטע חזק שרוצה להאמין שאנחנו כאלה. זה מעורר בי צורך אמיתי לחתוך לכם את אותם איברים.

לפני 13 שנים. 3 בפברואר 2011 בשעה 17:03

טוב קיבלנו ציונים. עם הספרה 7 בהתחלה.
אבל היי
אני עדיין מצטיינת דיקאן. 😄 יייפי.

חוץ מזה אני כל כך מאושרת שתמה תקופת הבחינות וזה מאחורי ושסוף סוף אפשר לפתוח פרק חדש ונקי.
בכנות דפקתי את הסמסטר עם זיוני שכל על זוגיות כושלת עם החבר לשעבר
ונסיונות נואשים להציל משהו שלא ממש רציתי.

אז זהו. יש לי חופש עד המומולדת שזה כמעט חודש
ואנחנו הולכים לעשות כייייייייייייייייייייייייייייייייייף!

במקביל אתחיל לחפש מקום טוב לסטאז. ואולי אעשה ספורט. ואצלם תמונות חדשות. שלצערי לא אוכל לחשוף לכם. מממ
מקווה שהבחור החדש לא ינסה לתפוס לי כל רגע פנוי עכשיו.
לא בא לי לתת דין וחשבון לאף אחד בתקופה הנדירה והחופשיה הזו. רוצה לרבוץ ללא הפסקה ולהירקב בחוסר מעש
[נכון שזה יחזיק רק יומיים ליצור היפראקטיבי כמוני. אבל תנו לאישה לפנטז. גאש!]

טוב. אין פואנטה לקשקשת. הולכת לראות סרט ולדפוק שינה
ואז..
יקיצה טבעית.
יווווווווווווווווווווווווווו או אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
שכחתי מה זה 😄
ביוש.

לפני 13 שנים. 2 בפברואר 2011 בשעה 22:22

אולי אני חסרת תקנה, אולי לא. היום אני יורדת במורד תלול, הריכוז יורד הסיגריות והאלכוהול עולים
פנטזיות הקפיצה והריחוף מגגות עוטפים אותי
אני מתגעגעת להתעלפויות קצרות של וויסקי, לקבל סטירות על הלחי של דאגה, שמישהו ירצה שאתעורר
שירצה שאחזור אליו.
פעם זה היה לי. אולי לא היה כדאי שאקבל את זה בכלל... שלא יהיה למה להתגעגע בטח שלא לרגעים יפים כאלה.

ונגמר לי הלק השחור.
אין לי דרך חזרה.
אני לא מוצאת לי בית.

אפילו אני לא מאתרת את החור השחור שלי רק מרגישה אותו בתוכי.

שמישהו יבוא.

אני יכולה למשוך אותו אלי. אבל אני לא רוצה לעשות נזק ולפגוע בו.
החדש הזה שסיפרתי עליו כבר קודם.

יראו אותי ולא יאמינו אף פעם כמה רעל הכניסו לי, מה יש בתוכי. מראה של ילדה טובה... סדוקה.

לפני 13 שנים. 17 בינואר 2011 בשעה 17:29

יו יו יו.
ובאנגלית YYY

הייתי במבחן היום והיה נורא. לכולם זה היה ממש רע. זוועה.
אני מתחילה רק מ75. שאלוהים יעזור. מי מכיר את המספרים האלה בכלל!?
לא נורא.
ככה אני אלמד לקח פעם הבאה להקשיב לעצות ולאינטואיציות שלי שלא ניגשים למועד א.
ככה זה כשמרגישים ש60 אלף שקל נוזלים לי מבין האצבעות. אוף, אמא.
בכל אופן,
אח"כ יצאתי לקפה עם מישהו מהכיתה ששמע בעצתי ולא חווה את רצח העם והאימה 😡
הוא מחזר כבר תקופה ארוכה ומזכיר לי את המיתולוגי יותר מדי וזה מרתיע אותי שלא אשאב לשם.
רגשית אני חסומה אבל אני לא מספרת לו. השתכנעתי בסוף לצאת לקפה כי הוא לא ויתר.... דיברנו אם הוא גבר אלפא או לא.
המיתולוגי היה אחלה אלפא. ודווקא פה הוא לא ממש עורר בי זכרונות שהרטיבו אותי - חבל.
אחרי הקישקושים הרגילים בשעת אחה"צ מוקדמת הוא ליווה אותי לאוטו.

ניסיתי לחבק אותו לשלום ודי כי אני לא רוצה קשר עכשיו. זוכרים? (זוכרת!?!?! אה.. במעומעם)
תכלס זה יותר קשור לרטיבות מאשר לרצונות שלי. בכנות, אם הוא היה מצליח ללחוץ על הנקודות ולשחרר את הנמרה שבי הייתי קורעת אותו.
בקיצור יצא שאני עוררתי את הנמר שבו והוא דחה את החיבוק ואמר "אין אני חייב.. "
ונישק אותי.
למען הפרוטוקול הוא מנשק בדיוק כמו שחלמתי את הנשיקה הזו לפני כמה ימים (חלום אמיתי ולא בהקיץ)
רציתי להתחמק ולא להתמודד וכשהפנמתי שהוא כבר טועם לי את השפתיים החלטתי לנצל את החוויה עד תום והחזרתי לו בנשיקה עסיסית.
איייייייייייייייייייייייייייי
אחרי דקה נרגענו. נתתי את האות של הנשיקה הקטנה לסיום וכל אחד חזר למקומו.
הוא נאנח... אנחה....כזו.. ש... של נמר והביא לי נשיכה חצי כואבת בלחי ואמרנו שלום.
הסתובבתי
הלכתי
הוא תפס לי את היד
גנב עוד נשיקה.
אחרונה.

ונגמר.

אני מתגעגעת לאלפא מן.

לפני 13 שנים. 15 בינואר 2011 בשעה 21:41

שלום.

נפרדתי מהחבר. אחרי התלבטות קשה של חודשים.. כמעט חצי שנה למעשה.
השכנה החדשה שאלה אותי "ואי! נו מתי את מתחתנת?!"
ולא הבנתי מאיפה הגיעה אליה השמועה הגסה הזו.. ולמה אף אחד לא שיתף אותי בחדשות המרעישות... "מה?.. מתי?"
חחח עכשיו אני משחזרת והתמימות שלפעמים מרימה את הראש קורעת אותי
"לא יודעת. אני שואלת."
"לא לא!! אני לא מתחתנת" אומרת מלווה את הלא בתנועות ידיים נמרצות וחיוך מובך עד מושפל.
"אז יש לך חבר?"
"אה... " מזיזה את הראש הצידה לכיוון הבלטה הכי קרובה לכיוון הדלת... "ממ כן. אה אהממ" חיוך ומחזירה את המבט.
"ההוא מהועד בית מזה הפחיד אותי קודם עם הכסף גם הזהירו אותי ממנו הדיירים הקודמים"
"אל תדאגי זה בסדר אני גם בועד את יכולה לתת את זה לי."
ברחתי ושלחתי אותה להמשיך ולפרוק את הארגזים.

היה לי טוב בימים האחרונים. תחושת הקלה. ויש כבר את המחזר התורן שמקפיד להשכיב אותי לישון בשיחות אל תוך הלילה של שעתיים לפחות.
ואני רוצה שיגיע מישהו שיגלה אותי.
ואני מפחדת שאולי לפעמים החיים מכוונים אותנו להסתפק בטוב והרגוע ולא בסערת הרגשות שנקראת אהבה.
אולי חוויתי את הפיק שלי שלא יחזור שוב.
אבל הסכמתי עם עצמי שאני צעירה מדי ושיש לי עוד הרבה שנים טובות להתבחבש עם עצמי עד שאחליט להסתפק במשהו רגוע.
שווה לי לתת את הצאנס הזה. הקטן גדול, אולי.

בא לי פרפרים! בא לי בועה קטנה וחמימה. של סקרנות, צחוק, עומק, שיחה וסקס טוב.

אבל... אולי אטבע לי קצת ברווקות. להתאושש. אחרי הכל אני צריכה להשקיע בלימודים עכשיו.

לפני 13 שנים. 5 בדצמבר 2010 בשעה 14:04

היה לי מצב רוח טוב עד עכשיו. לפעמים יש שיחות שחופרות עמוק מדי ונתקעות בתיבות שלא רציתי ממש למצוא.

ופליטות הפה.
פרויד היה חוגג עלי.
ועכשיו אני חוגגת על עצמי.

בדר"כ אני מחוברת למציאות עד כדי כאב. אבל היום הבנתי שהבילוי המתמיד שלי כאן בשנים האחרונות היה ניסיון נואש למצוא את דרכי בחזרה לנקודת ההתחלה.
האקס המיתולוגי, לתומי חשבתי שאפשר להתגבר והתגברות משמעה לחזור לעצמי ולסגור טוב את מה שהיה ולראות בו כעוד פרק בחיים שהסתיים מסיבה כזו או אחרת.
הפרק הסתיים אבל בדרך חזרה שהייתה לי סבוכה ואבודה מדי פשוט סגרתי, חתמתי והשארתי מאחור גם את הפרק הזה החיים של החזרה.
התחלתי לבנות משהו חדש, שבאופן מפתיע היה מוצלח מאד ועדיין.
קל לי יותר להיות כאן.
אבל נראה לי שזה כי וויתרתי על מי שהייתי פעם. על החלומות שהיו לי.
לא שאין לי חלומות עכשיו אבל הם אחרים לגמרי.

בחיים לא הייתי יכולה להאמין שאני אעצב לעצמי את האני החדשה.
אולי זו התבגרות.
זה עצוב לוותר, להבין שהדברים לא יכולים לחזור ולהיות מה שהיו. איך האמנתי שברגע שאתגבר עליו אחזור להיות שוב אני של פעם?
ואיך זה שזה לא קרה.

בגעגועים,
אני.

לפני 13 שנים. 15 בנובמבר 2010 בשעה 21:51

את היומן האחרון שקנו לי הפכתי לספר מתכונים שאעביר בירושה.
אז חזרתוש.

לא בא לי לספר לי משהו חדש. הכל רגיל ולא רגיל ולא משמעותי. השמעתי אותי לעצמי כבר כל כך הרבה...... כבר לא ממש מיוחד 😄
"ואת נוגעת בי את נוגעת בי. תמיד תהיי שלי תמיד תהיי שלי.
אתה היחידי כל זה אמיתי. תמיד בלב שלי תמיד בלב שלי"
אחרי תכנית הבגידות עם גלית... וואלה השירים האלו נשמעים מופלצים. וחוץ מזה שעכשיו אני נמצאת בביצת הבגידות.
היי כולם.
פאתט.

יש לי תוכניות גדולות מאלה.
האפי האפי.

נדבר.

אני צריכה לעדכן שיש לי חבר בפרופיל? נה.