ככל שקראתי בבלוג שלה יותר מצאתי את עצמי נשאב פנימה, מהופנט ומרוגש.
לאחר לא מעט התלבטויות וחששות החלטתי לפנות אליה במייל בתקווה שתמצא בי ענין.
הפניה הראשונה לא נענתה וכך גם השניה, אך אני לא וויתרתי והיום פניתי אליה בשלישית מתוך תקווה שאני לא מפריע ושפניותי הראשונות לא זכו למענה בשל העובדה שהיא מוצפת בפניות.
מספר דקות לאחר שליחת ההודעה אדומה הופיעה בתיבה ומשנוכחתי לראות שההודעה ממנה ליבי החסיר פעימה.
המיילים הוחלפו כמו במשחק פינג פונג וכעבור זמן קצר הגיעה ההוראה לעבור לטלגרם.
שאלה ועוד שאלה וככל שהשורות נכתבות והשאלות זוכות למענה אני מרגיש את הריגוש הולך ומתעצם ואת החיבור לתפיסת העולם, לאינטיליגנציה לרגישות ולתבונה שכולן ביחד הם הרבה מעבר למה שהייתי מצפה למישהי בגילה.
לפתע הגיעה השאלה ״אז מה אתה אומר מוכן לכמה חוקים בסיסיים?״ וליבי עצר מלכת…
כמה חיכיתי לרגע הזה, כמה חיכיתי שוב לחוש את תחושת השליטה הזו שעוטפת אותי מכל עבר.
מרגיש כאילו מצאתי יהלום והפרפרים, הם שוב מתעופפים להם מהר בבטן…
מחכה כל כך להמשך ונרגש כמו ילד קטן
