ריאקטור פתח בסדרה של תקלות שתיקונם דרש שלושה ימי עבודה מתסכלים. כל תיקון גרר גילוי של תקלה נוספת, כמו קללה. מכסה הקוורץ התפוצץ, טרמוקאופל הלך, כשניסית להחליף אותו הוא נתקע, לאחר שהצלחתי לשחרר אותו והחלפתי - גיליתי שגם התחליף תקול. יש תקופות כאלה בהם רוחו של מרפי מרחפת מעל המעבדה. אבל אתמול התקלות פסקו באותה פתאומיות כמו שהתחילו, ויכולתי סוף סוף להתקדם. רוקנתי את הריאקטור מתכולתו והכנתי לטעינה חדשה. אני מתחיל לראות באופק את הניסוי הבא, איפה שהוא בטווח של שלושה שבועות מהיום. בתנאי שמרפי יהיה עסוק במי שהוא אחר.
אתמול פניקס עשתה לי סשן "סטנדרטי", כזה שאנחנו חוזרים עליו לפחות פעם בחודש. היא קשרה אותי למיטה בשרשראות והלכה להתקלח. אני נרדמתי בניתים והתעוררתי רק כשהיא חזרה. זה אחד הדברים הכי מגרים שאני מכיר – להתעורר ומתוך הלם שינה לגלות פתאום שאתה קשור. הרבה פעמים אני יוזם סשנים דווקא כשאני עייף, מתוך כוונה להירדם ואז להתעורר בפתאומיות לתוך הסשן.
פניקס ירדה עלי, דגדגה אותי למוות, ואחר-כך ... טוב, מעדיף להשאיר את ההמשך קצת מעורפל. הרבה אנרגיה מינית זרמה שם אתמול.
היום נסענו לתל אביב לפגישה השבועית עם הארכיטקט. בנסיעה חזרה התחלתי ללטף את ידה, לאורך הצד הפנימי העדין. היא גרגרה כל הדרך. ואני נמלאתי בייסוריי מצפון על כך שבזמן אחרון אני כמעט שלא מפנק אותה. כי בזמן אחרון את רוב הסשנים היא מעבירה עלי ולא ההפך. הצעתי לה שהיום נלך למועדון הפרטי שלנו ושם אשלים את החסר. אז זו היא תוכנית להערב.
לפני 13 שנים. 22 ביוני 2011 בשעה 15:23