היה נחמד להשתתף בניסוי, פוסט אחד מטה.
אני כותב פה שנים ארוכות. זו למעשה הפלטפורמה היחידה בה אני כותב. אין לי פייסבוק, אינסטגרם יש לי רק כדי לעקוב אחר הילדים, ואת הלינקדין שלי מנהלים עבורי אנשים אחרים. אני לא כותב פה רק בדסמ. אני כותב פה את עצמי, שזה גם בדסמ יחד עם דברים אחרים. אני כותב פה שטוב, אני כותב פה שרע, אני כותב פה שהלב שלי רן וכשהוא דואב. ובמרוצת השנים רכשתי לי פה כמה חברי אמת. עם חלקם אני בקשר תדיר, ועם חלקם פחות, אבל אני יודע כי כאשר הם קוראים אותי פה, הם עוצרים לשניה ואכפת להם. והמחשבה הזו נעימה.
בזכותה של טלי, הפוסט המדובר קיבל בערך פי 10 חשיפות מפוסטים רגילים וכמות לייקים שלא קיבלתי פה מעולם. ואין ספק שזה נחמד. אבל מה שעניין אותי באמת לראות, זה מי מהמבקרים החדשים אצלי בבלוג יציץ גם בפוסט או שניים שפורסמו מתחת לזה המדובר, וימצא בהם עניין, ולא רק בתמונה שלי (או ליתר דיוק של כתף ימין שלי…) או בהנחיה המשעשעת שקיבל. והמבחן הזה, למען האמת, נכשל כשלון חרוץ (ולא שחשבתי אחרת).
כך או אחרת, היה נחמד להשתעשע. ועכשיו - קצת שקט. עד לפעם הבאה.