הבלחי מחשבות

ימים נוראים. מסתובב כמו ארי בסוגר. אירגנתי משרד מלא במלון ואני עובד כל יום למעלה מ- 15 שעות, בטירוף, כנראה גם לא מאד נחמד, קצר, ענייני וקר, ומנסה לשמור על איזו שגרה. אפילו עשיתי פה מנוי שבועי לחדר כושר. ביומיים האחרונים כאילו אין די בבלגן שכבר יש, גם עם דלקת בגיד וחסר את התרופות המתאימות לטפל בזה, ולא יכול לרוץ, מה שלא מוסיף עדנה לסיטואציה. חילוץ בדרך קונבנציונלית גם לבעלי צו 8 ייקח עוד כמה ימים טובים. ואז אני מקבל טלפון ומבין שאני צריך להיות בבית לפני הסופ״ש, ומחליט שכל ההליכה הזו בתלם ממילא אינה בשבילי. מרים טלפון ל- 2 חברים שגם הם לא הולכים בתלם. בתוך 18 שעות אני אהיה בחזרה בישראל. די, מספיק. 

אחרי אימון בוקר, ללא ריצה, לא מסופק ועם אנרגיות שצריכות להתפרק. 

(זהו. בבית. עוד כמה שעות עולה על מדים)