כילד, הייתי מכור לספרים של פטריק קים - איש הקראטה. וגם לכפות רגליים, אבל זה לא קשור לנושא. למרות שלומר כי כפות רגליים לא קשורות למשהו זה קצת כמו חילול הקודש. בכל מקרה, כן - פטריק קים. בלי קינק שיימינג, כבר אמרנו. באחד מהספרים שלו, למיטב זכרוני - ״פטריק קים - קורס חוזר״, הוא נפצע אנושות ונשלח לעבור מחדש את קורס הסוכנים והקראטה המפרכים ומתחיל הכי למטה שיש, אבל במהרה זכרון השרירים שלו והמיומנות מתעוררים, הוא מדהים את המדריכים שלו, עוקף את כולם, וחוזר לכשירות מלאה.
״תצטרף לשיעורים של דרגי ביניים, חגורות ירוקות - כחולות - חומות, עד שתחלים ותחזור לעצמך״, הוא הציע. ״הרגל שלך צריכה לחזור ולזוז כמו שצריך, באופן חלק. זה בדיוק הפורום המתאים לכך.״
אני נועל את נעלי הריצה, רצתי כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים על treadmill במכון אבל היום אצא לרוץ בחוץ בפעם הראשונה. אני שורך את השרוכים, מרגיש את העצמות שהיו שבורות בכף הרגל. מתחמם, יוצא החוצה, מתחבר ל- Grand street ורץ מערבה לכיוון Chrystie ומשם מתחיל לעלות uptown עד השדרה ה- 2.
לאחר שפטריק קים נזכר מי הוא והגוף שלו נזכר ביכולות שלו, הוא הדגים לכל משתתפי הקורס בו התחיל מחדש, קרב מול שלושת המדריכים של הקורס והכניע אותם תוך זמן קצר. כולם הבינו שמדובר באיש יוצא דופן.
בשיעור השלישי, הרגל כבר זזה חלק. אני עדיין נזהר, יש עדיין תחושה קלה של נוקשות במקום הספציפי בו העצם נשברה, אבל התנועות שלי זורמות ובסוף השיעור אני עולה לדוג׳ו מול המדריך הראשי שהוא גם חבר טוב שלי ב- 30 השנים האחרונות, וכפי שאנחנו נוהגים כמעט כל מוצ״ש אנחנו מדגימים free sparring ואני מחייך והוא מחייך והזיעה נוטפת וכמו תמיד אין מנצחים ואין מפסידים ויש הרבה כיף וגם קצת המטומות.
אני ממשיך לעלות (uptown), מרגיש את הגוף קצת כבד אבל נכנס לפעולה רציפה. עובר את הרחוב ה- 10, ממשיך למעלה. הרגל כבר לא מרגישה כבדה אבל אני עוצר את עצמי, ממשיך בקצב קבוע. עובר את הרחוב ה- 20 ועדיין ממשיך. חם, ממש, ואני מזיע. חושב איך הצעתי פעם לעבור אצלה בסוף הריצה שלי, רק כדי לתת לה חיבוק מלא זיעה ואנדרנלין, והיא עשתה פרצוף נגעל אבל אמרה שהיא ממש רוצה. עובר את הרחוב ה-30 וממשיך. נזכר איך פעם פתחתי לה את הדלת והפתעתי אותה ואת המבט שהיה לה בעיניים בשנייה הראשונה. המבט של השנייה הראשונה אף פעם לא משקר. והזעתי המון, אבל גם הזענו המון יחד מיד לאחר מכן כשהידיים שלי היו עליה. מגיע ל- 45 ומחליט להתהפך ולהתחיל לחזור. לא רוצה להגזים.
לאחר סיום הקורס וההדגמה המוצלחת, פטריק קים יוצא למשימה ומחפש את אלה שפגעו בו. כמובן, הוא יחד עם ידיו המסוקסות נוחל הצלחה מלאה.
מידי שישי אחה״צ אני משתדל להעביר שיעור לבן שלי ולשני חברים. לאחר מספר שבועות של הפסקה, נפגשתי איתם בפארק ותרגלנו יחד במשך שעה וחצי. היה מושלם והאוויר עבר טוב יותר בריאות לאחר מכן.
בחזרה בתל אביב. עוד כמה שעות אצא לכיוון הטיילת, הכוונה לרוץ 25 ק״מ בקצב בינוני. אני מניח שהרגל תעמוד בזה. היא חייבת. כי אני חייב.
שגרה. אין כמו שגרה. שגרה, ופטריק קים. טוב נו, וגם כפות רגליים. אבל בלי קינק שיימינג בבקשה, כבר אמרנו.