כשבעל הבית החליט כי הוא מתבל את ערבי השישי בהופעה חיה של להקת ג'אז, כל הצוות, ואני ביניהם, חשב כי הנה נוצרה לה חוליה נוספת בשרשרת ההחלטות התמוהות שלו. באותו זמן, הייתי ברמן צעיר באותו בר-מסעדה תל אביבי, והתפרנסתי בכבוד מטיפים שהושארו לי באותם ימי שישי עמוסים ואשר מימנו עבורי לימודים, חדר קטן בדירה מרופטת עם שני שותפים נוספים וגרוטאה בדמות רנו 5 חבוטה.
שבועות בודדים לאחר ההכרזה הדרמטית, הגיעה למקום בשעה 22:00 חבורה של 3 בחורים צעירים ועמוסי ציוד, אליהם התלוותה נערה דקה, נאה ובהירה, שחורת שיער, עם חיוך מבויש קמעה. 2 משקאות לאחר מכן התברר כי מדובר בקבוצה של תלמידי רימון שהסכימו לנגן בכל מקום שיקבל אותם ויאכיל וישקה אותם ללא תמורה. לאחר זמן מה, החלו שלושת הבנים לחמם את המיתרים, הקלידים וכלי ההקשה ומיד לאחר מכן לנגן קאברים של שירים מוכרים. היה נחמד למען האמת. כעשר דקות לאחר מכן, הבנים הפסיקו את נגינתם לרגע, אותו שבר במפתיע צליל מיתר כינור.
צליל הכינור גרם לי להחסיר נשימה, כבר בשנייה הראשונה בה שמעתי אותו. היופי העצור בנגינת הכינור חנק את נשימתי, שעה שהרמתי את עיניי וראיתי אותה עומדת במרכז הבמה המאולתרת שבעל הבית בנה באותו אחר צהריים ממספר ארגזי עץ ישנים. היא עמדה שם, מרחפת, עצומת עיניים ומנגנת. נדמה היה שכל הקהל עצר את נשימתו יחד עמי, ואפילו קולותיהם של כלי האכילה נדמו. היא הייתה כל כך יפה באותו הרגע עד שאין מילים שייטיבו לתאר זאת. מלאך שמימי וענוג, המנגן בסערת רגשות ובעיניים עצומות על מיתרי הכינור; פורטת, מתמזגת לה עם המוזיקה וגורמת לכל הבריות הסובבות אותה להתמכר, להתאחד, לנוע בקצב הקסם שלה. היא הייתה כל כך יפה באותו הרגע עד שלא יכולתי אלא להביט בה בכמיהה, בערגה, מפלל כי צלילי הקסם שלה לא ייתמו, אותם צלילים הפורמים קשרים בליבי, בנפשי, מתירים את כבליי עד שברצוני ליפול שדוד לרגליה.
לאחר נצח קטן היא הפטירה צליל אחרון, הסירה יד מהקשת והניחה לקסם סביבה להתפוגג. עם שוך הצלילים הבטתי בה שוב, וראיתי בשנית, במקום בו עמדה לפני רגע בריית הקסם, את אותה נערה צעירה, נאה ומבוישת.
באותו ערב ובשבועות שחלפו מאז, הרבה מילים זרמו ביני ובינה, מילים שהביאו לרגעים אינטימיים ויפים. יחד עם זאת התקשיתי למצוא בה יותר מנערה נאה, מושכת ומעניינת, שכן לא גיליתי בה את אותו 'זיק' שובה לב. ועדיין, אני נזכר בערגה ברגע קסום אחד בו היא עומדת במרכז החדר הקטן בדירה המרופטת, מנגנת עירומה בעיניים עצומות את הקונצ'רטו לכינור בלה-מינור של באך, בעודי כורע לרגליה ומחבק את קרסוליה בלב נרגש.
