אני נזכר בזמן לימודיי לבחינות ארוכות ומשעממות.
גרתי עם 2 חברים טובים, אחד מהם למד איתי ונבחן בבחינות יחד עמי.
תמיד היה לי קושי לשנן חומר משעמם בעל פה.
בעוד שאני יכול לזכור באופן מוחלט דברים שמעניינים אותי, יש אצלי סוג של חסם לדברים חסרי תועלת...
לאחר שבוע-שבועיים של לימודים, מחשבותיי נדדו ולא ידעתי מנוח. פשוט לא יכולתי להתרכז.
הרמתי טלפון למכרה מבוגרת ממני בכ- 10 שנים, עמה היו לי בעבר יחסי שליטה טהורים, ואשר חודשים מספר לפני כן ניתקתי עמה את הקשר בתירוצים מתירוצים שונים (בגדול, זה היה חסר רגש לחלוטין, פיזי – טהור ואכזרי, ויש גבול כמה אני יכול לשאת זאת רק כך). אחרי שהתחנפתי קצת, היא הסכימה שאגיע אליה בתנאי שאבין מראש כי אני הולך להיענש.
אמנע מתיאורים פלסטיים מידי, ואסתפק בלציין כי שהיתי אצלה במהלך 3 שעות בהן היא הרביצה בי חינוך ודרך ארץ, וכי בגלל קפדנותה, צדיקה שכמוה, לישבני ולירכיי האחוריות לקח למעלה משבועיים להחלים.
במהלך אותם שבועיים, לא יכולתי ממש לשבת וללמוד, כך שלמדתי בעיקר ... בעמידה...
שותפי לדירה לא ממש הבין זאת, אולם נדהם לגלות עד כמה גבר הריכוז שלי במהלך אותו זמן כך שהדבקתי את כל הפערים.
ועל זה נאמר – "הכל בראש, במיוחד – אם הדרך לשם עוברת בישבן...".
