24 שעות אחר הביקור בפינת החי נשוא הפוסט הקודם, חזרתי מטיול ופרקתי לאיטי ציוד מהג'יפ העמוס לעייפה.
בדיוק ירד הערב.
ברחוב החד-סיטרי בו אני מתגורר, הבחנתי לפתע במכונית קטנה נוסעת לעברי, בניגוד לכיוון התנועה.
בסמוך אליי המכונית עצרה, החלון נפתח וממנו נגלו אליי פנים יפות ומיוחדות של בחורה צעירה בעלת מבט יוקד ונחישות טבועה.
"בחור, בוא רגע בבקשה" היא אמרה בקול שלו אך פסקני.
השימוש במילה בחור, מייד עורר אצלי מקומות רגישים וחבויים. מצד אחד, השימוש במילה 'בחור' ובמיוחד האופן בו המילה נאמרה, הזכיר לי מאד את השימוש במילה - 'boy', ומנגד - היה בכך משהו מעין מנכס, לפחות בדימיוני...
ניגשתי לכיוונה בלי להכביר במילים.
כשנעמדתי בסמוך אליה, היא שאלה - "יש לי רושם כי אני נוסעת בניגוד לכיוון התנועה, נכון?"
"אכן כך", השבתי.
"הבנתי", היא ציינה בקול פוסק. "אם כך, בחור, לך בבקשה ותעמוד בקצה הרחוב ותוודא שאף רכב אחר לא נכנס עד שאני מגיע לקצה ומשתלבת עם התנועה."
שוב, היא לא השאירה כאן כל מקום לספק, ואף יותר מזה - בדרך כלשהי מצאתי את עצמי רוצה, משתוקק, לבצע את בקשתה באופן הטוב ביותר העומד לרשותי, ולכן עניתי במילה בודדת - "בשמחה."
שניות מספר לאחר מכן, נעמדתי בקצה הרחוב וחסמתי את הכניסה, עד שרכבה הגיע לשם בביטחה והיא פנתה לכיוון הנסיעה המותר.
לפני שהיא המשיכה בנסיעה היא קראה לי, ואני רכנתי אל עבר חלון הרכב שלה בציפייה.
"תודה, בחור" היא אמרה, בעודה מעבירה אצבע אחת על לחיי, משתהה שניה נוספת וממשיכה בדרכה.
"תודה לך", הפטרתי לעברה בעודה סוגרת את החלון ומתחילה בנסיעה.
