זה הרי רק פיזי.
כשפניתי אליך לראשונה, בקשר לאותו פוסט - פנייה תמימה, ממנה התפתחה התכתבות תמימה.
זה הרי רק פיזי.
כשבעקבות אותה התכתבות תמימה, הבנתי כי אנו שותפים לתאוות, שותפים לאופן המחשבה, לראיית עולם - רק שאני אוחז בה מצד מסוים של השוט ואת אוחזת בה מהצד האחר.
זה הרי רק פיזי.
כשבעקבות המילים שלך אני מדמיין את טעם התחתון המשומש שלך החוסם את פי, את טעם סוליות הנעליים שלך, את טעמי מיצי תאוותך כשאני על ברכיי מענג אותך כחפץ, כלי ולא יותר.
זה הרי רק פיזי.
כשבמהלך פגישה את שולחת לי תמונה של כפות רגלייך, ואני מדמיין אותך רומסת אותי בעודי משתטח למולך, מתפלש בעפר רגלייך.
זה הרי רק פיזי.
כשמתוצאה של אותן מחשבות אני נרגש, חושב עליך, הוגה בך, מפלל לך - ובמרכז גופי מתחילה להתפתח בליטה מביכה, ובעודי מספר לך על זה אני יכול לדמיין את הקול היפה שלך מצחקק לו צחקוק אמיתי, מתגרה.
זה הרי רק פיזי.
כי עדיין לא נפגשנו; עדיין לא טעמתי את טעמייך, הרחתי את ריחך; עדיין לא הרגשתי את המגע שלך מלטף, מכה, שורט - מרטיט; עדיין לא הרגשתי את הבל פיך נושם עליי, מצווה, יורק, מחייך; עדיין לא - ואני מחכה בציפייה לכל אלה.
זה הרי רק פיזי, עאלק...
