לפני 6 שנים. 30 בספטמבר 2018 בשעה 11:50
מעשה שהחל בערב השנה החדשה והסתיים, כך מסתבר, בערב שמחת תורה. כפי שקורה לא מעט, הנסיבות גברו על רצון הצדדים, על אף שזה קיים ופועם.
את אדם מיוחד, עומק רבדייך החל להמיס את אלה שלי ולראשונה מזה זמן לא מבוטל יכולתי לרגע, באמת ובתמים, לחוש שוב תחושות של "פעם", באופן גולמי. התחלתי להיות קצת "שלך". אני יודע ששנינו ציפינו לעומק האוקיינוס אליו התחלנו לפסוע יחד מהחוף, אולם הנסיבות כאמור חשבו אחרת עבור שנינו.
לא הייתי משנה דבר. אני מעדיף לחוות תריסר תריסרי פעמים ובסופן לכאוב, מאשר לא להרגיש כלל ולאבד את הסיכוי לגעת במקומות האישיים שבי אליהם איני יודע להגיע לבד.
אני חוזר לעת עתה אל בין צללים עד לשחר הבא, אשר יפציע לכשיפציע.
