אבל יודעת משהו על העולם הזה

קורונה ארורה.

כמות העבודה שנופלת עלי בגלל חולים במשרד.

מחד, נו באמת? לא כיף לעבוד במקומם.

מאידך, כולם מגבים את כולם... ועדיף כך מאשר שאני אחלה והם יגבו.

קורונה ארורה.

איזה יום מטורף.
המלכה חגגה יום הולדת, ואיך חוגגים אם לא במסאג', יום כיף, והרבה הרבה פינוקים שאנחנו הכנו בשבילה? :)💐

התחלתי את הבוקר בלאסוף את דובי, ולצאת לכיוון הבית של המלכה.
הגענו, ואספנו אותה, לארוחת בוקר גדולה, ומשם לבית המלון, למסאג... וחדר לכל היום.

אז ביקשנו מסאג'יסט למלכה.. ומסאג'יסטיות לדובי ולי.. והמסאג' היה כל כך טוב, משחרר, מחרמן...
עלינו לחדר.. חיכתה לנו ארוחה בחדר. קליל. יין מבעבע.. לבבות שוקולד על המיטה, ממש כמו ירח דבש רומנטי. 😍
השכבנו את המלכה על המיטה, ופינקנו לה את הגוף עם שמן חם.. רק ליטופים... והמון מגע.
😊תדמיינו ותתארו לכם מלכת יומולדת, והפינוקים שהיא מקבלת משתי נשלטות רעבות ונלהבות.
וכמו תמיד, כשאנחנו יחד, השתובבנו מלא... והמלכה ישבה וצחקה עלינו, ואיתנו.
עזבנו את החדר בערב, עייפות, תשושות. אכלנו ארוחת ערב נפלאה... אחרי יום נפלא ומרעיב :)
הגענו הביתה.. זללנו עוגה, ויצאנו בחזרה כל אחת לביתה.

מלכה שלי. גבירתי שלי.
תודה רבה לך על מה שאת בשבילי. עברנו כל כך הרבה ביחד.
חיבוקים לצד כאב מטורף.
נשיקות, לצד השפלות מנמיכות.
ואהבה גדולה. וכל זה, בפרק זמן שאמנם מרגיש נצח.. אבל הוא לא ארוך בכלל.

אני יודעת שאני עושה לך הרבה צרות, ושקשה לי להיות הנשלטת שהיית רוצה שאהיה. (למרות שאת לא אומרת את זה).
אני מבטיחה תמיד להשתדל, ולהתגבר על הפחדים שלי. לספוג כמה שיותר ולהכיל.
ומבטיחה להשתדל להמשיך להצחיק אותך כל כך עם השטויות שלי :)

כשהגעתי לעולם הזה של בדסם, לא תארתי לי שאקבל כל כך הרבה. שאפרח כך.
אוהבת אותך מכל הלב שלי. מכל הנפש שלי. מכל כולי.
יום הולדת שמח. אמן שכל מה שתרצי, יתגשם. שכל מה שיעשה לך טוב.. יהיה זמין לך.

אני בבית. צריכה לעכל את הסופש הזה.

תודה גברתי. תודה על הקושי. תודה על הכאב. תודה על הלמטה. תודה שלא ויתרת לי.

אוהבת אותך כל כך.

השינה נודדת לי...

אני נודדת למחשבות..

כמה ימים של אופוריה. חיוך תמידי. שלווה נהדרת.

מצאתי את המקום שלי.

הגעתי אליה בארבע בצהרים. הדובי כבר הייתה שם. איזה מפגש מהמם...
כבר שבוע או יותר אנחנו מתחננות לסשן ביחד, וסוף סוף אנחנו נפגשות שוב.
אז אחרי שבירכתי את המלכה, וחיבקתי את הרגל שלה, הלכתי עם דובי למטבח, לסיים עם הכלים, וארוחת הערב שהיא הכינה.
היה לנו כל כך הרבה לספר אחת לשניה, והמלכה כל הזמן חייכה על הסיפורים שלנו, וכמה שצחקנו.
בערב, המלכה שלחה אותנו להתפשט לסשן.
קשה לי עם תאורים של התחושות שחוויתי שם. רוב הזמן היה מצחיק. דובי ואני שיחקנו אחת עם השניה מלא.
המלכה קשרה אותנו אחת לשניה.
הצלפות במקביל לשתינו.. מכשיר שעושה זצים של חשמל.. מצבטים.. זיון תחת כואב.. הכל היה שם.. והכל כאב שם.
יש משהו שונה בסשן משותף. משהו יותר מכיל. בכל פעם שכאב לי עד שחשבתי שאני רוצה לצרוח, מגע של דובי הרגיע אותי כל כך. למרות שגם היא חטפה שם המון, וגם לה היה קשה. היא אמרה שגם היא הרגישה שקל יותר, כשנגענו אחת בשניה.
והמלכה, כל כך נהנתה. אפשר היה ללראות. אפשר היה להרגיש. טוב. לא חוכמה גדולה. היא צחקה עלינו מלא. על התגובות. על הצעקות. על הלא לא לא של הדובי.
יום שלם שכולו בעננים. הרגיעה שאחרי. שוכבות במיטה, נוגעות, מלטפות, מדברות על התחושות.

גברתי, תודה רבה על יום מדהים. תודה על זה שעטפת אותי. אותנו. תודה על הסשן המדהים, ועל האפטרקייר אחריו. תודה שנתת לנו את החוויה המשותפת הזו. תודה תודה תודה.

עוד סופ"ש.

לארח אנשים, זה כיף. אבל בשלב מסויים, כל מה שאת רוצה, זה שילכו, ושיהיה לך שקט, שלווה.

ואז את יושבת לבד... ותוהה למה את לבד.

אני רוצה לשים את הראש בחיכו של אחד...
אני צריכה שילטף את ראשי...
אני צריכה שיצליף בי אהבה...
אני רוצה לצרוח...
אני רוצה לבכות...
אני רוצה להיות נאהבת.
על ידי אחד...

אז עם כל הכבוד לאורחים... אורחים לא מפיגים את הבדידות... אלא רק ממלאים את הרגע.

שיהיה שבוע נפלא לכולם....

השעות החביבות עלי... שעות הלילה. אנשים עם דמיון פורה.... ברכה או קללה? מצד אחד, כשמדובר בפנטזיות שלי, הגבול לא קיים. אני מגיעה למקומות, שאני בספק אם מישהו הלך לשם.. ואם כן, לא רבים. ההנאה שלי כמעט מושלמת... למרות שהיא מסופקת מכוח הדמיון בלבד, ולא משום עזר חיצוני אמיתי וקיים. אם אעצום עניי, אוכל לדמיין אותי צעירה ויפה, מפלרטטת עם גבר החלומות של כל אישה, נכנעת לו אחרי קרב מוחות ארוך, יושבת לרגליו, כבולה לרצונותיו... אוכל גם לתאר לי את הסשן שאחווה איתו.. את העניים שיסתכלו בעניי... את הצורך שלי להוריד את המבט... אוכל לדמיין אותי מתחננת לעשות דברים מענגים אלה ואחרים... אוכל לראות אותי חוצה כל גבול. הולכת למקומות אפלים ומדהימים. אדע לרצות אותו. אדע לספוג למענו אין סוף הצלפות, הזלפות, חדירות. ומהצד השני... כשמדובר בפחדים שלי.. ארמגדון. כמה ורסיות יש לארמגדון. כמה סופי הכל... אין אפור, יש שחור! אין אולי, יש אסור! אני רואה את חורבן החיים שלי כמו שאני מכירה אותם. ואני לא רואה שום דרך אחרת לעשות את הדברים. אנשים עם דמיון פורה, ברכה או קללה?

(עפרה חזה)
תגיד לי איך לעצור את הדמעות,
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
תגיד לי למה אין אמת רק הזיות
ולמה לנסות ולהמשיך עכשיו לחיות?




(תגיד לי איך לעצור את הדמעות!)

לא יודעת כמה מכם מכירים את ההרגשה...

לפעמים, אני מגיעה בימי שישי הביתה... מרוצה מכך שיש לי שישי, ושבת, לנוח... לנקות קצת את הראש...

אבל.. מה שקורה בפועל.. שהראש משתלט על הגוף... המחשבות זורמות להן, הדמעות איתן... הגוף אמנם תש מהמחשבות, אבל לא יכול לעשות כלום, המחשבות חזקות ממנו, והוא לא יכול לנוח...

אני שונאת!!! שונאת!!! שונאת!!! סופ"שים....

בוכה יותר מדי, נחה מעט מדי, וחוזרת לשבוע עבודה, כשתשישות כבר באמתחתי...

יבוטל סופ"ש לאלתר!!!

או- לחילופין - יבוטלו המחשבות בסופ"ש!!!

הגבתי למישהו שכתב לי פה תגובה...

ואחרי שפרסמתי את התגובה שלי, חשבתי על זה.. והחלטתי שזה אחלה משפט... בעיקר אחרי כל הפניות שאני מקבלת פה, וכולם קוראים לי לאומץ, לצאת ולהזרק למים...

אז הנה התגובה שלי:

גם גדולי השחקנים סבלו מפחד בפעם הראשונה שירדו למגרש....
אבל היה להם מאמן חזק שדחף אותם לשם... גרם להם לרדת עם בטחון, ולשחק את המשחק...

זה כל כך נכון... עדיין לא מצאתי מאמן, שיצעק עלי, קחי את עצמך בידיים , את הולכת על זה!!!

לא טוב היות האדם לבדו :\