ברגע אחד, אני מתנדפת לתוך עצמי.
לתוך החשק הזה שמתבטא בתחושה מאוד אמיתית של זין שמפלח אותי ומפריד אותי מבפנים.
אני נעלמת לתוך זה. ידיים שמנכסות ואוחזות ביריכיים שלי, מלבינות את הבשר הלבן עוד יותר שהאצבעות חופרות לתוך השריר שלי, מחפשות אחיזה.
כל סנטימטר, כל קפל ותל קטן בזין הבלתי נגמר הזה, לא מתפספס. מהבסיס ועד קצה מגדל השנהב.
הכל יהיה שם. כל הרגעים של כמעט, של לגעת מרחוק. של לחכות. הציפיה הארורה.
כל שניה, לכל האורך, לכל הרוחב. אתה תקח את הזמן שלך כדי להתענג על כל מה שיש בי בפנים. אתה לא תסתפק גם בזה. אתה גם תשלח יד קדימה ותטבול את האצבעות שלך בריר שממלא את פי, בין האנקות, האנחות והגניחות, אתה תגניב את היד השניה מסביב לירך ותמצא את עצמך דרך החור השני. תמשש אותך דרכי.
אתה מהר מאוד תהפוך אותי, תקבור את הזין שלך במורד הגרון שלי הלוך ושוב והאצבעות שלך יגיעו שוב אל החורים שלי. שתי ידיים, שתי אצבעות בכל יד, אחת בכל חור.
אני מרגישה אותך מרחיב אותי, קורע אותי בשבילך. כל החורים שלי מלאים בך, ברגע אחד.
אני יודעת מה זה עושה לך. כי מה שזה עושה לך, עושה לי את הכל קשה יותר לבלוע.
אתה תתקשה בטירוף לפני שתצא מהפה שלי, נוטף ריר, כל כולך הקדש לעבודת הקודש. מהי עבודת הקודש?
חינוך החורים שלי לכך שהם יתכווצו רק מהעובדה שהריח שלך הגיע לי לאף.
אתה תפריד, תבתק, תרחיב, תפתח, תכנס, תצא, תמלא. שילמדו מי קובע פה עכשיו.
ובסוף.... אני רואה אותך שוכב, שעון אחורה. אני שוכבת על הגב הפוך ממך. חורים מולך, פנים לכיוון הרגליים שלך. אתה מעשן גוינט ביד אחד וביד השניה טובל בי. הרגליים שלי מונפות מעלה, מחבקת את היריכיים ונשארת כמה שיותר יציבה. בערך.
אתה מורח את הרטיבות המתפרצת מסביב לנפיחות הנזקקת, האצבעות שלך כבר פשוט מחליקות פנימה לתוך נקבים כנועים, רעבים. פתוחים לקראתך, מחפשים אותך.
היללות שלי רק יגרמו לך לשים לי רגל על הפנים.
אני אחבק את הרגל ואבכה את אביוני שאתה תלביש את גופי על ידיך,
כמפעיל בובות,
אתה תעשה אותי שלך.
