בוקר שכזה, אני שרועה בין רגליו.
טיפסתי על הגוף הגדול שלו ונזלתי אל בין רגליו, כובשת את פניי בזין הנפוח הזה שאני כל כך אוהבת, במיוחד בבוקר. קוברת את אפי, מורחת את עצמי על הקושי, טובלת אותו בפה ומתמרחת עוד קצת.
אני מחבקת את הירך הגדולה שלך, מרגישה כמו ילדה קטנה מתחת לגודל שלך.
העיניים שלי מחוברות לשלך בזמן שאני שואפת אותך פנימה. המבט שלך ממוטט אותי לפעמים.
רעבה כל כך.
אני אפילו לא שמה לב כמה מתוסכלת אני נהיית ככל שהשעות נוקפות ואתה לא מזיין אותי.
הגוף שלי מדבר בעצמו, הראש שלי מנסה לריב אבל ברגע שהריח שלך נכנס לתוכי, לא משנה מאיזה כיוון, אני שוכחת את עצמי.
הידיים שלך. אלוהים. הידיים הללו.
אפילו אל תתחילו איתי בנושא הזין הזה.
כל חדירה, מעיכה, הפרדה, מחיצה ולישה, הופכת אותי לשלולית של כלום, נוזלת עליך, מתפנקת ומגרגרת.
אפופה בריח, אפופה בלבבות קטנים שמסרבים לעזוב ומערפלים את הראיה שלי.
כמו סמים. אתה, הידיים שלך, הריח שלך, הגוף שלך. מערפל. ממיס.
החומות שלי מתפוררות לאט לאט, פירור פירור.
ואתה, עם הסבלנות האינסופית שלך, מלטף את הפירורים הללו ממני וכובש עוד חלק ממני כל פעם מחדש.
התנגדות אחר התנגדות אתה כובש ונועץ דגל.
מבלבל לי את הצורה, גורם לי לרחף בלי שום עזרים מלבדך.
פתאום אני רואה רחוק. אני רואה עתיד. אני רואה כל מיני דברים שלא חשבתי שאקבל.
דברים שמפחידים אותי ברמות שקשה לי לתאר.
קשה לי פתאום לכתוב. כי כל מה שאני באמת רוצה זה להשקיע את הזמן הזה בנו.
להשקיע אותו על צביעה מחדש של הכלובים, טיהור העבר.
להשקיע אותו על ידי השקעה שלך לתוך הגרון שלי, או איזה חור נוטף ומתחנן.
זה לא מספיק, אתה מבין?
לא משנה אם גמרתי פעם אחת, פעמיים או שלוש עשרה.
הגמירות שלי כל כך שלך שאני כבר לא מסוגלת לגמור בלעדיך.
לא מסוגלת לגמור בלי שהזין שלך נתחב לתוכי באגרסיביות מבורכת.
אתה לוקח בעלות צעד אחר צעד, על הכל.
אני מדיפה את הריח הנהדר של הזרע שלך.
אני רוצה עוד.
ימים שלמים שבהם תזיין אותי עד שאצטרך רופא. או תפרים. או שניהם.
לפתוח את הבוקר מרוחה בשתי שכבות של הזרע שלך עושה לי טוב.
איזה יום שמח לי היום.
בא לי עוד.
